|
נקודה למחשבה - פרשת וירא
|
|
"על הפרי שלא הבשיל עוד ושנאסף... "
כשהחברה הראשונה שלי התחתנה, אמא שלי אמרה :"זה הזמן. החברות שלך יתחתנו בין גיל שמונה עשרה לגיל שמונים". באותו הזמן לא הבנתי אותה. מה זאת אומרת עד גיל שמונים? הטווח הוא הרבה יותר קטן, לא? הייתה לי התחושה שכולנו נינשא באותו פרק זמן.
|
|
מאמרים נוספים - ראומה הררי.
|
|
נציגה של משרד הדתות
כשאנחנו ה"דתיים" מסתובבים ברחוב, בין אם נרצה ובין אם לא, אנחנו "נציגים של משרד הדתות". אתה חובש בכיפה? את עם חצאית, כובע או מטפחת? המינוי כבר בפועל! למה? ככה זה עובד. המשוואה אומרת שאנשים שנראים דתיים הם נציגי הדת. איזה גודל של אחראיות זה מטיל על הכתפיים שלנו.
|
כשהעצב נהיה עמוק מדי
החברה האנושית עוסקת רבות בשאלה "איך להיות מאושר יותר". בכל מקום מציעים לך את הדרך להגיע לנוסחה שתהפוך אותך למאושר יותר. החל מחברת "שטראוס" שמוכרת לנו את הגלידות שלה בתור "רגעים קטנים של אושר" דרך הפרסומות לחומוס ואבקת כביסה, כולן מציעות לנו רסיסי אושר מזוקק מלוא חופניים. אנחנו מחפשים את השמחה ואת האושר ונראה שזהו אחד מהיעדים המרכזי בחיינו. יעד שמלווה אותנו בכל פינה מפינות החיים.
|
|
בית ספר ל"חיים"
פעם ילדות ונערות צעירות לא היו צריכות ללמוד לבשל, הן בישלו. בהתחלה הן עזרו לקלף את הבצלים ואת תפוחי האדמה, ומהר מאוד הן גם אפו, קצצו, טיגנו וטחנו. פעם ילדות ונערות צעירות היו עוזרות ומנקות את הבית, שוטפות וממרקות את הסירים. הן לא היו צריכות "ללמוד" לטפל בילדים קטנים. הן ראו את האמהות מיניקות וסייעו בהחתלת האחים הקטנים, האכילו אותם שיחקו איתם ועזרו לגדל אותם.
|
|
לא רק שלומית בונה סוכה
ההכנות לחג סוכות שייכות לגברים. לפעמים נדמה שזו ההזדמנות שלהם לבנות "מחנה" משוכלל. בעוד שבילדות הם הסתפקו בגירסאות של מבנים פיראטיים, הפעם חג סוכות מזמן להם התעסקות במבנה ארעי שכולו דיקטים ברגים יריעות וכו'..זה נכון שמדובר במאמץ טכני לא מבוטל, בכל שנה נשפכים ליטרים של זיעה מאומצת בניסיון לשחזר את המבנה של שנה שעברה, אך עדיין מדובר בחדווה אמיתית של יצירה.
|
|
לשמור על התפוחים.
לפעמים ישנה הרגשה ש"אין בנו מעשים", ואיך נעמוד לפניו בדין? ראש השנה הוא יום שכולו אימה ותפילה גדולה לקראת השנה החדשה. אז צץ הסיפור על מוכר התפוחים ומזכיר שבכל רגע נתון אפשר להציל לקדם את מה שיש. אף פעם הדוכן לא ריק, תמיד נשאר בו משהו, וממנו אפשר להמשיך להתקדם. ביהדות אין מקום לייאוש.
|
|
"באושר ועושר עד עצם היום הזה"
האגדות שעליהן גדלנו מסתיימות בחתונה יפה עם שמלת נשף מרהיבה וריקודים יפים, ולרוב גם במילים "והם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה". אנחנו עוזבים אותם שם, באותה נקודת שיא. אנחנו לא קמים איתם בבוקר, לא מספרים לנו אם היא יודעת לבשל טוב, אם הוא מסתדר עם אמא שלה, לא מגלים לנו מי קם בלילה לנסיך הקטן שהתעורר. אף אגדה לא מתארת איך מרגישה הנסיכה כעבור עשר שנות נישואין, ואיך נראית מערכת היחסים שלהם. וכל זאת למה?
|
|
רופאה יהודייה טובה
לפני חודשיים שהיתי ,ב"ה, במחלקת יולדות .היו איתי שתי נשים צעירות נחמדות שילדו ביחד איתי. ביום שבו הייתי אמורה להשתחרר מבית החולים, שוחחנו בינינו וחיכינו לרופא שיבדוק אותנו וישחרר אותנו הביתה עם "רכינו" הנולדים. לחדר נכנסה בחורה צעירה עם מטפחת שסחבה איתה את העגלה עם התיקים הרפואיים. זה לא היה רופא כמצופה, אלא רופאה צעירה ודתייה. שלושתנו הבטנו זו בזו בחיוכים קלים. רציתי לשאול אותה על התפקיד, על ההרגשה, אבל הייתה לה מחלקה שלמה על הראש אז "ויתרתי לה".
|
לדעת להזדקן בכבוד
אנחנו חיים בעולם השייך לצעירים. הבגדים היפים בחנויות מעוצבים במידות המתאימות לצעירים. מסביבנו פרסומות המתארות את העולם באופן צעיר דינאמי ותוסס: מסיבות טיולים, זוגות צעירים מחייכים. מליוני דולרים ברחבי העולם מושקעים בתעשיות שמבטיחות נוסחות נגד הזדקנות החל מגלולות, קרמים נוגדי קמטים, סוגי מזון,טיפול באור ועד המלצה לטבול באמבטיה של בירה בתקווה שזו תעצור את הזיקנה.
|
איך זוכים בלוטו?
כשאת ילדה את מחכה לימים בהם "תהיי גדולה". בגיל ההתבגרות את רוצה לסיים את בית ספר ולהגיע לימים שבהם יהיה לך רישיון לרכב. בשרות לאומי, אחרי חודשיים את כבר דואגת ל"מה יהיה שנה הבאה". כשאת לומדת את מחכה לסיים את התואר. את רוצה כבר להתחתן. אחרי החתונה, בשעה טובה את מחכה שההיריון יסתיים. בגיל חודשיים את מחכה שייגמרו לתינוק כאבי הבטן ואז כאבי השיניים. ואחר כך את מחכה שהוא ילך למעון ולגן ואת מכניסה אותו לכיתה א' ומחכה לישיבה. את מחכה שהם יתחתנו ... חיים שלימים אנחנו "מעבירים" בציפייה דרוכה לשלב הבא וחבל..
|
"כולם רוצים להיות חופשיים..."
החופש הגדול כבר בעיצומו. כמה חיכינו לו אז כשהיינו בבית ספר. היינו יושבים ועורכים חישובים שונים של "מחשבי קיצין" וסוף סוף, הוא היה מגיע עם מאה אחוזי לחות 35 מעלות בצל ואפס תוכניות מגירה.אז ממש כמו אז, כך גם היום החופש נשאר חם וארוך. וכמו כל דבר בחיים טיפוסים שונים מוציאים מהחופש דברים שונים. אני מציגה לפניכם את המדריך המקוצר לחופש הגדול (טיפוסים ועיסוקים).
|
|
חורבן הבית
"משנכנס אב ממעטים בשמחה." הימים ימי הקיץ, ואנו עוצרים את זרימת החיים השוטפת אותנו. את פעולות היום יום אנו מגייסים אל הזכירה ההיסטורית שהיא גם תקווה עתידית. זכירה היסטורית של ימי החורבן ותקווה לבנייתו. הזיכרון הגדול מתפרט בפעולות קטנות: לא שומעים מוסיקה, לא אוכלים בשר, לא רוחצים וכובסים. חיי היומיום מתמלאים בנקודות של תזכורת.
|
|
כל הדרך לירושלים
כששלומית עלתה לארץ ישראל היא הייתה בת שמונה. כל הדרך במטוס הגדול הילדה הקטנה חלמה על ירושלים.
אמא שלה סיפרה על רחובותיה של ירושלים שכולם מכוסים בזהב . בארץ ישראל דמיינה שהכול פורח ושופע. ארץ זבת חלב ודבש. בכל שנה באתיופיה בכו והתפללו בחג ה"סיגד" על ירושלים. רצו להגיע אליה ולחונן את עפרה.
|
סיפור מריר עם סוף...
השבוע אני רוצה לשתף אתכם בסיפור שקיבלתי במייל והנה הוא כמעט מילה במילה הסיפור אמיתי, אך הפרטים שונו .(ותודה לכל השולחים והמגיבים.)
הדס בן משה נישאה בגיל צעיר, אולי צעיר מידי.
|
|
לרשימת המאמרים המלאה
|
.jpg)
