לפני כשבועיים נתקלתי במקרה בעלון "ארגמן" ומאד נהניתי לעיין בו. הכותבות בעלוןמעלות נושאים רגישים מאד בחברה ומציגות את הדברים באופן מאד עדין ומרגש. אהבתי מאדלקרוא השבוע את הפינה של גילית חומסקי על חשיבות הדגל, אך בעיקר את הסיפור הקצרבסופו של העלון של יונית פרידלר. אין ספק שהנושא כאוב ועצוב - וכך גם הסיפור. עצובמאוד שהאנשים האלה חיים בצורה מחפירה, זנחו אותם, זרקו אותם, ואף אחד לא שומע על זההיום. הסיפור כתוב במרומז מאד ובצורה כל כך חכמה ומרגשת. קראתי אותו מספר פעמים, ובכל פעם גיליתי רובד נוסף ומפתיע. בכך שהכוונה מאחורי הסיפור אינה ברורה וגלויה ישרמז למצב של המפונים בפועל, שמצבם היום לא עולה לסדר היום ואינו ברור וגלוי לכל .גםהרמזים האחרים כמו חילוקי הדעות בין האב לאם, הזכירו את העובדה שמשפחות רבותמהמפונים התפרקו בעקבות הפינוי. בקיצור, כתיבה מקסימה, מרגשת, סוחפת. יישר כח!
.jpg)
בטעינה...
