תמיד אתם כותבים על נקודת המבט של החמות או הכלה, הפעם החלטתי להתייחס לנקודת מבטה של בת הזקונים.

אני בת הזקונים (בת 20) במשפחתי המונה ששה ילדים, בלי עין הרע. כל אחי הגדולים נשואים מלבדי. לקראת חג הסוכות התכונָנו לקבלת האורחים הרבים שהחליטו לפקוד את בית הוריי. השנה תכונה מיוחדת נוספת הייתה בעקבות לידת גיסתי ואחותי ממש ערב החג, ולקראת הלידה המשוערת של אחותי במהלך החג (בלי לציין הריון מתקדם של גיסה נוספת, ואת הגיסה שעוד מיניקה...).

ידעתי שאת חדרי אצטרך לפנות, וגם כמה מדפים בארון (בכל זאת, יש כאלו שמשתקעים ליותר מחג ראשון/שבת, והם רוצים קצת נוחות...). חדר אחר גם לא היה בנמצא, ולכן מצאתי את מקומי בסלון. בכל בוקר מבוקרי החג, התעוררתי לקול קפיצות אחייניי ואחייניותיי ב- 6:00 בבוקר. בזאת לא תמו תלאותיי עקב מצבן של אחותי וגיסתי (ואולי זה רק תירוץ?). נהייתי 'סנצ'ו פנצ'ו' המשפחתית, המארגנת, שוטפת הרצפות והשמרטפית. ואם רק בטעות שלחתי לחלל האוויר משפט כמו 'אפשר לעזור למישהו?' נתלו בי כתריסר זוגות עינים המבקשות כל אחת את צורכה. כשסוף סוף התיישבתי לחפש פינה שקטה עם איזושהי חתיכת שוקולד שנשארה לפליטה, משום מה תמיד 'הריח' אותי מישהו והצטרף אליי. אז הלכתי, מה קרה? לכמה שעות נעלמתי עם חברה קצת לבלות, וכשחזרתי אפשר לחשוב שנעלמתי לשבועות: 'איפה היית?', 'טוב שחזרת', וכדו', כאילו באמת באמת חיכו לי...

שלא תחשבו שבמקלחת היה לי שקט... רק נכנסתי וכבר התבקשתי לצאת במהירות כי האחיין שפך על עצמו כוס מיץ, או האחיינית חזרה מטיול והיא מאוד מזיעה ומלוכלכת, ואולי כמה נוספים שמאוד עייפים. אז יצאתי, וכשחיפשתי חצאית או חולצה השייכת לי נדהמתי לגלותן על אחותי שלא היה לה מה ללבוש. ומברשת השיער, היכן? כבר ממש קשה למצוא.

בקיצור, אחַי, אחיותיי גיסַי וגיסותיי, אין ספק שמאוד מאוד נהניתי אִתכם בחג, וגם לי קצת צבט בלב כשהוא חלף (בלי להתחשב בשעות העזרה שהשקעתי כשנסעתם כל אחד לבתיכם), אבל שתדעו שגם לרווקות בנות זקונים לא קל!!!

 

ר. פרידמן