דבריו של יוני נראים בעיני כדברים המזלזלים מאוד בתהליך הקורה בעולמם של נשים הלומדות תורה, מתוך הכללה שנראית לי אינה ראויה, ואינה במקומה. נלע"ד, כי נקודת ההבדל הבסיסית והראשונית, היא שהגבר מחויב בלימוד התורה, שגמרא הינה מרכיב בסיסי וראשוני מאוד בלימוד התורה, בעוד האישה איננה מחויבת בכך. בשנים האחרונות, ניתן לראות שינוי מגמה בעולמן של הנשים, ששערי לימוד התורה בכלל נפתחים בפניהן ביתר שאת, ושערי לימוד הגמרא בפרט. בדבריו, מוצג לימוד הגמרא כמעשה פמיניסטי הנועד להתחרות בגברים הלומדים גמרא. אולם, דברים אלו אינם מייצגים את רוב רובן של הנשים שלומדות גמרא. בתור בוגרת אחת מהמדרשות הדוגלות בלימוד גמרא לנשים, ברצוני לומר שהמניע של הנשים הלומדות גמרא איננו עוד 'טרנד' חולף, או 'סוס שמנסים לרכב עליו' או רצון לחקות את הישיבות, אלא בדיוק להיפך. נשים הבאות ללמוד במדרשה, מעוניינות בלימוד הגמרא כי רצונן לפתוח עוד צוהר לעולם הספרים היהודי, וברצונן להוסיף יראת שמיים על היראה שכבר קיימת ולחזקה. אם כל רצונן היה 'לחקות' את העולם הישיבתי, הן היו יושבות ולומדות כל היום גמרא, אך דבר זה איננו מתרחש במדרשות. נשים לומדות דברים רבים נוספים, כמו: תנ"ך על פשוטו ועל מדרשיו, הלכה, אגדה, אמונה ומוסר. ברצוני גם להוסיף כי לימוד הגמרא, תורם רבות לאמונה ולקיום ההלכה של הנשים הלומדות גמרא, בנוסף על יראת השמים ששם הגמרא בונה נדבך משמעותי. גם כאשר נשים עוסקות בשאלות כמו 'שור שנגח את הפרה', עולה בלימודן שאלות רבות קיומיות, הנידונות בינן לבין הרבנים והרבניות המלמדים אותם. שאלות אלו אמנם יכולות לנבוע גם ממקומות אחרים, ובכ"ז הן נובעות בצורה שונה, ולדעתי אף עמוקה יותר כאשר הן נובעות מן המקורות הבסיסיים והיסודיים יותר בעולם התורני. כמו"כ, הכותב תקף את הצורך שנשים תלמדנה קודם כל הלכה. נלע"ד, כי לימוד ההלכה במדרשות תורם רבות לנשים הלומדות בהן. נשים אכן לומדות במדרשות הלכה, רוב הרבנים שאני מכירה המלמדים הלכה במדרשות, מביאים את המקורות הראשוניים (תנ"ך, משנה, מדרשים וגמרא) ומהם ממשיכים ומציגים את ההתפתחות ההלכתית במהלך השנים. דבר זה תורם רבות לעצם קיום ההלכה של הנשים, הן מבחינת ידיעת ההלכות, הן מבחינת הרצון לקיימן הואיל והן לומדות להכיר את ההלכה מההתחלה על גלגוליה השונים, דבר שגורם להן יותר חיבור ורצון לקיים את ההלכה. שיעורי ההלכה נחשבים כשיעורים לא קלים ופשוטים כלל, הם יוצרים תגובות ותסיסה רבה, ומעלים שאלות רבות שממשיכות ללוות את הנשים הן בתוך זמן לימודיהן במדרשה, והן בחיים שמחוצה לה. לאור זאת ולאור דברים נוספים שלא כאן המקום להאריך בהם, נראה לי שיש מקום לראייה מחודשת של עולם המדרשות, לא כמקום פמיניסטי הרוצה להתחרות בעולם הישיבות או להקביל לו, אלא כמקום בו ציבור מתאסף ללמוד תורה ולדרוש את דבר ה' ולשמור ולקיים לשמור ולעשות.