אורלי וילנאי-פדרבוש היא זוכת אות עמותת אומ"ץ לשנת 2007  על חשיפת עוולות חברתיות.

פדרבוש עושה ימים ולילות כלוחמת צדק במסגרת תוכניתה בערוץ 2  'המשמר האזרחי' ובתוכנית הרדיו בגלי צה"ל  'יהיה בסדר'. הציניקנים בוודאי יאמרו שהכל נעשה מתוך שיקולי רייטינג אבל כבר מזמן אי אפשר להתעלם מהכוח הרב שצברה התוכנית בסיוע לחלשים מול אטימות המימסד.

לקראת שידור תכניתה 'המשמר האזרחי' שהוקדשה השבוע לטיפול המדינה במגורשי גוש קטיף, קובעת וילנאי-פדרבוש  "המדינה, כרגיל, הבטיחה ולא קיימה שום דבר".

 

---

"אני לא אשכח את אותו שבוע שבו פנו אליי אנשים רבים עם מצוקות קשות" , נזכרת אורלי וילנאי-פדרבוש 

" פנו אליי בלי סוף. אמא שאיימה להתאבד ועוד, ובסופו אושפזתי בבית החולים עם דלקת קרום המוח. אני לא יודעת אם זה היה פסיכוסומטי אבל ברור לי שחשתי את הכאב מתעצם ככל שהפניות גברו".

" העשייה העיתונאית שלי נוגעת ברע ובקשה עימם מתמודדים בני האדם ומתוקף תפקידי אני נחשפת שוב ושוב למצוקות ובעיות. העיתונאי איננו עובד סוציאלי  אבל מטבעי אני מתחברת רגשית לכל סיפור איתו אני מתעסקת. אני לא יכולה לנהוג אחרת, כזו אני. גם כשאני כבר בבית אני לא מסוגלת להתנתק.  וזה בעצם הולך ומצטבר בתוכי שוב ושוב כי המצוקות, לצערי, אינסופיות ואחת לתקופה זה פשוט מתפרק".

 

אורלי וילנאי-פדרבוש העבירה את ילדותה בתל אביב, שם היא גרה עד היום. אביה הוא כתב קול ישראל הותיק שמעון וילנאי ואמה אשת חינוך. היא נשואה לעודד ואמא ליונתן בן השש. פדרבוש סיימה את לימודי התואר הראשון בתקשורת באוניברסיטת תל אביב ובמקביל לעבודתה כחוקרת במכון לחקר הטרור, סיימה את לימודי התואר השני בלימודי ביטחון. את דרכה העיתונאית החלה בערוץ הראשון ככתבת לענייני  רווחה ומגישת תוכנית הבוקר של הערוץ.

"בהתחלה באמת נמשכתי לסיקור נושאי צבא ובטחון וכשקיבלתי את התפקיד כתבת לענייני רווחה הגדירו לי אותו כתפקיד נורא אפור וזמני אבל אני מיד התחברתי. זה אולי נובע מכך שהייתה לי מודעות חברתית מגיל צעיר.  כבר בתור ילדה הייתי רגישה וראיתי דברים שאולי אחרים לא ראו. כשהלכתי לקנות בגדים או נעליים, הייתי בודקת קודם כל האם המוכר זקוק לכסף וזה בסופו של דבר היה השיקול עבורי אם לקנות. בנוסף העובדה שגדלתי בבית חם ורגיש שחינך לנתינה לזולת משפיעה עליי עד היום. מהר מאד הבנתי ששם, בעיסוק החברתי, אני רוצה להיות".

עוד ככתבת לענייני רווחה בערוץ הראשון הוגדרה פדרבוש כ'בעלת קול חברתי ביקורתי נוקב' ובעקבות התערבות פוליטית בעבודתה העיתונאית, התפטרה בקול תרועה רמה מהערוץ הראשון. היא המשיכה לעסוק בתחום החברתי במסגרת תוכניתה של אילנה דיין 'עובדה' בערוץ השני.

כיום מגישה פדרבוש ביחד עם גיא מרוז את תוכנית הרדיו בגל"צ 'יהיה בסדר', הם בעלי טור שבועי חברתי במדור העסקים של העיתון 'מעריב', ומגישים  ואת התוכנית החברתית בערוץ השני 'המשמר האזרחי', אחת מתוכניות הדוקו-אקטיביזם החשובות שנעשו בישראל. 'המשמר האזרחי' עוסקת בטיפול בעוולות חברתיות ובסיוע לאזרחים שנתקלו בחומות הביורוקרטיה  ובאטימות ממסדית כגון, מצב המקלטים במעלות, גביית כסף על חנייה בבית קברות בחולון בניגוד לחוק, סכנת התחשמלות בסניף בני עקיבא בשכונת כפר שלם בתל אביב ועוד.

" זה נכון מאד. למצלמה יש כוח מדהים. כשאני פוסעת במסדרונות הכנסת או במשרדי הממשלה אני יכולה להבחין בעוצמה שיש למצלמה. זה יכול להביא לשיכרון כוח . אני באופן אישי מודעת לכוח המצלמה ומשתדלת לתעל אותו לעזרה לאנשים. מצד אחד זה נורא מקומם שהמצלמה היא שפותחת דלתות ומסייעת לשנות אבל אותי מפחיד דווקא היום שבו המצלמה כבר לא תשפיע ולא נוכל לשפר ולתקן את המציאות. פשוט צריך לדעת כיצד לנצל את הכוח הזה נכון". 

השבוע הוקדשה התכנית לטיפולה הכושל של המדינה במגורשי גוש קטיף, שנתיים אחרי ההתנתקות. צוות התכנית ביקר באתרי המגורשים בניצן ובקיבוץ כרמיה. בשיחה מוקדמת שקיימנו לקראת שידור התכנית, קובעת וילנאי - "המדינה, כרגיל, הבטיחה ולא קיימה שום דבר".

 

ביום השואה האחרון שידרו אורלי וילנאי-פדרבוש וגיא מרוז את סרטם הדוקומנטארי "מוסר השילומים" העוסק במציאות הקשה של 80,000 ניצולי שואה החיים מתחת לקו העוני. הסרט העלה על סדר היום הציבורי את המצוקה הקשה עימה מתמודדים קשישים ניצולי שואה רבים בארץ וגרר אחריו גל תגובות מצד אנשים פרטיים וחברות שונות שביקשו לסייע ככל יכולתם.

אסתר פרנק בת השמונים ושמונה, שהלכה לעולמה לפני כחודש, הייתה אחת מהמרואיינות בסרט. כילדה שרדה את מחנות האימה טרזינשטט ואושוויץ. בארץ היא גרה לבדה בדירה ישנה , בדלות נוראה ללא מכשיר שמיעה למרות חירשות כמעט מלאה וללא משקפיים מתאימים. היא נאלצה לשבת בביתה במשך ימים שלמים מבלי לזוז. אסתר חיה מקצבה  של משרד האוצר על סך 2000 ש"ח לחודש בלבד ובקושי הצליחה לקנות את התרופות להן נזקקה. לפני מספר חודשים פרץ גנב לביתה של אסתר פרנק ולקח מארנקה את המעט שהיה לה, שמונים ושישה שקלים, בעוד היא שוכבת חסרת אונים. "אי אפשר שלא לחוש בושה איומה. האם מישהו היה מוכן לראות את סבתו במצב מחפיר שכזה?" שואלת אורלי וילנאי-פדרבוש בזעזוע. "כשהגענו אליה לראשונה, דלת הכניסה היתה פתוחה. היא ישבה שם בסלון העצוב שלה, לבד, ולא הרגישה שנכנסנו. לא שומעת כי אין לה כסף למכשיר שמיעה, בקושי רואה כי אין כסף למשקפיים חדשים. לא היה אחד שלא הזדעזע מהמציאות שאסתר הטיחה לכולנו בפנים. רבים כל-כך אמרו ש"אי אפשר להמשיך ככה", אך המשיכו מיד בשגרת החיים. כבר שנים שאני עוסקת בצדדים הפחות יפים של החברה הישראלית, אך אף פעם לא התביישתי כל כך כמו במהלך העבודה על הסרט".

"בשנת 1953 נחתם הסכם בין מדינות גרמניה וישראל והועברו לטובת ניצולי השואה החיים בישראל 800 מליון דולר, סכום עתק באותם ימים. חלק מהסכום הועבר ישירות למדינת ישראל וחלק הועבר לידי גוף יהודי בינלאומי הקרוי 'ועדת התביעות של ניצולי השואה' המחזיק עד היום במאות מיליוני דולרים".

"בראשית קיומה נזקקה מדינת ישראל לסכומים אלו לבניית מפעלי תעשיה,תשתיות וציוד צבאי. זה אמנם היה הכרחי באותו הזמן אבל אי אפשר להשלים עם זה, שאותם ניצולי שואה שבזכותם הוקמה המדינה חיים כיום בעוני והשפלה והממשלה מתעלמת ממצוקתם. הסרט "מוסר השילומים" מנסה להתחקות אחר סכומי הכסף הגדולים הללו".

"הסרט 'מוסר השילומים' שהוקרן ביום השואה יצר גל מחאה ציבורית ועורר את הכוח להילחם למען הניצולים, דבר שלא נעשה במשך שישים שנה ועל כך אני גאה. עמותת "ידיד" יזמה הצעת חוק הקובעת שכל ניצול שואה שהכנסתו אינה מגיעה ל- 4000 ש"ח בחודש, יקבל קצבה חודשית מהביטוח הלאומי בגובה של 2000 ש"ח. את ההצעה מובילים ח"כ קולט אביטל (יו"ר השדולה למען ניצולי השואה) וכן חברי הכנסת זבולון אורלב, מרינה סולודקין ואחרים. הצעת החוק הונחה על שולחן הכנסת ועקב לחץ הממשלה תועלה לקריאה טרומית רק בחודש אוקטובר, במושב החורף. אנחנו, בתכנית 'המשמר האזרחי', לא מתכוונים לוותר. הכסף נמצא, הוא שייך לניצולים. ישנו נתון מצמרר שבכל יום נפטרים שלושים ניצולי שואה ומתוכם שליש מתים עניים ומושפלים, כך שהזמן הוא לרעתנו ואנחנו מבינים שחייבים לפעול כמה שיותר מהר לתיקון המצב".

"ועדה מקצועית שמינה שר הרווחה יצחק הרצוג קבעה כי התקציב השנתי הדרוש להצלתם מחיים בעוני של ניצולי השואה הוא כמיליארד ומאתיים מליון ש"ח לשנה.מדובר בסכום גדול אבל אנחנו מאמינים שהכסף נמצא ומדינת ישראל חייבת לתקן את העוול הזה למען זכות הקיום המוסרי שלה. אחרי מצעד החיים שנעשה בשבוע שעבר הוחלט לשבת למשא ומתן בין נציגי משרד האוצר לארגוני ניצולי השואה ובאישור ראש הממשלה להגיע לסיכום עד לתאריך ה- 19/8. אנחנו לא נעזוב את העניין ולא נרפה עד שכל ניצולי השואה במדינת ישראל יוכלו לחיות את שארית חייהם בכבוד".