ודע, שפרשת שופטים נקראת בשבת הראשונה של חודש אלול, על מנת לעורר את האדם לערוך חשבון נפש ותשובה, לפני יום הדין. לפי שכל אדם מישראל הוא בבחינת מלך, ושופט ושוטר לעצמו. וצריך הוא לשמור על ממלכתו, בעזרת כוח השיפוט והשיטור שחננו ה' יתברך.
פרשת "דברים" - בימים ההם בזמן הזה פרשת דברים נקראת תמיד בשבוע שחל בו תשעה באב - יום האבל על חורבן בית המקדש.
אווירת החורבן רמוזה בנאום משה ומוזכרת בהפטרה לפרשת דברים.
חלפו להן ארבעים שנות הנהגה, ומשה רבינו נקרא להיפרד. בנאום הפרידה ניתן היה לצפות להכנה ברורה לעתיד, להמשך המסע לארץ המובטחת, לדברי שבח עצמי על התקופה כולה ועל כברת הדרך שעשה העם עימו, כדרך שמוצאים מנהיגים לפרוש מן הזירה.
פרשת "חוקת" -מי הבאר, הנחש, הנס והתודעה
שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, ואלו הן: משה ואהרן ומרים. ושלוש מתנות טובות נִתנו על ידם, ואלו הן: באר וענן ומן. באר- בזכות מרים. מתה מרים - נסתלקה הבאר, שנאמר: וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם, וכתיב בתריה: וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וכו'" (תענית ט.):
"עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן: פי הארץ ופי הבאר ופי האתון והקשת והמן והמטה והשמיר והכתב והמכתב והלוחות. ויש אומרים, אף המזיקין וקבורתו של משה..." (אבות ה, ה)
"סוכות" חג הסוכות מצוין בתורה כחג בו רבה השמחה. שלוש פעמים מזכירה התורה את השמחה ביחס לסוכות. כנאמר "ושמחת בחגך והיית אך שמח, ושמחתם לפני ה' אלוקיכם". השמחה הגדולה באה כתוצאה מכך שהשיגו ישראל אחר התשובה והכפרה ביום כיפור. האר"י הקדוש כתב- הימים הנוראים הם ימי תשובה מיראה וקצת דאגה. סוכות גם כן ימי תשובה, אבל באהבה ושמחה.
פרשת "פנחס" "עושין מעשה זמרי ומבקשים שכר פינחס". זוהי אמירה השגורה בפינו הלקוחה מהגמרא ומתבססת על פרשתנו, פרשת פינחס. פירושה הוא כי אדם עושה רע ומבקש שכר כמי שעושה טוב.
פרשת "בהעלותך" בפרשת בהעלותך אנחנו נמצאים במצב של עלייה ככתוב "בהעלותך את הנרות". מדוע לא נאמר בהדליקך את הנרות? רש"י משיב: שתהא שלהבת עולה מאליה, כלומר בהעלותך - לשון עלייה. נר אלוהים נשמת האדם, ואדם מישראל חייב תמיד לשאוף לעלות. אף פעם לא להסתפק במה שמגיע אליו, לא לשקוט על שמריו. אבל לאש יש שתי תכונות מנוגדות: מצד אחד היא מאירה את החושך, מצד שני היא שורפת ומכלה.
פרשת "אמור" בעצם הימים האלה שבהם קוראים את פרשת "אמור", מצויים אנו בימי ספירת-העומר. ספירת העומר מופיעה בפרשה שנאמר 'וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה, שבע שבתות תמימות תהיינה'. את המילים 'וספרתם לכם' מסבירים מלשון אור, בהירות, ספיר ויהלום, כלומר האירו עצמכם באור רוחני, וחזקו את אמונתכם כדי להגיע לתכלית העיקרית
פרשת "ואתחנן" \ ר.ש. פרשת ואתחנן מספקת מעין רענון זיכרון עבור עם ישראל המצויים על התפר שבין הנהגה ניסית להנהגה טבעית, בתווך שבין עולם קצת וירטואלי שבו לא צריך לטרוח כדי להתקיים במובן הפיזי, ואשר נוכחותו של הבורא אופפת אותו יום יום ושעה שעה, לבין מציאות אכזרית שבה ניתן רק להתרפק על התשתית הרוחנית שהוענקה לו עם מתן תורה. עכשיו, עם כניסת עם ישראל לארץ, נפרדים הם גם מן ההגנה המלאכותית שנובעת מן הנס, וגם ממשה המנהיג שהיה להם לפֶה.
.jpg)
