הילדה מרים פקחה את העיניים. השעה הייתה מוקדמת, אבל השמש כבר זרחה. זו השעה בה הוריה יוצאים לעבודה. מבעד לחלון ניבט נוף עירוני. זה לא נוף ארץ מולדתה, אבל הוא מוכר לה מאד. כבר כמה שנים שהיא חיה כאן. בארץ בה נולדה שררה בצורת. כמו רבים אחרים גם הוריה נדדו לארץ אחרת לחפש שם עבודה ומזון לילדיהם.
סך הכול, לא הכול היה רע. היא התרגלה לשפה הזרה, לבגדים השונים ואפילו למזג האוויר. הגעגועים הביתה הפכו עמומים יותר ויותר, הופכים אותה זרה לנצח שם וגם פה. אבל כאן לפחות יש אוכל.
בזמן שמרים התמתחה והתכוננה לצאת מן המיטה לעוד יום בארץ זרה, אביה כבר עבד תחת השמש הקופחת. הוא הרגיש חלש, וזה הדאיג אותו – רק שלא יהיה חולה. הוא הרי הגיע לכאן כדי לעבוד. אף אחד לא מעסיק אנשים חולים, וגם כסף לתרופות או זכות ללכת לרופא אין להם. הוא עצמו חשב להיות רופא פעם, לפני שמרים נולדה. איזו שטות. הם הרי עם של אנשים עובדים לא של מלומדים. המשכורת בסדר. אמנם נמוכה ממחצית משכורתו של פועל מקומי, אבל הוא לא מתלונן. כל עוד הם בריאים ולא מגרשים אותם אפשר לשרוד.
***
הסיפור הזה לא התרחש במצרים. מרים היא ילדה אמיתית שחיה בתל אביב. אביה הגיע לכאן על-ידי קבלן פרטי. הוא עובד עשר שעות ביום תמורת שכר של כאלפיים שקלים בחודש. אימא שלה גורשה מהארץ לאחר שתוקף אישור השהייה שלה פג. הקבלן סירב להשיב לאביה את הדרכון שלו, והמשפחה התפרקה. בימים אלה מנהל ארגון מתנדבים מתל-אביב מערכה משפטית נגד הקבלן. מרים עצמה אינה זכאית לביטוח לאומי או ביטוח בריאות.
חג הפסח הוא זמן מצוין להיזכר בציווי מן התורה על היחס לגרים. בניגוד למקובל, "גר" הוא לאו דווקא גוי שהתגייר. התורה מתייחסת גם ל"גר תושב" – גוי שהתיישב בארץ למטרות עבודה ללא כוונת גיור. כלומר, עובד זר. התורה מצווה עלינו מפורשות לא לקפח את שכרו, לנהוג בו בהגינות ואף לאהוב אותו.
"וגר לא תֹנה ולא תלחצנו, כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמות כ"ב, כ); "ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים" (דברים י', יט).
מוזר ואפילו מפתיע שמצווה חשובה כל-כך נעדרת מן התודעה הציבורית. על אף הציווי המפורש העובדים הזרים בארץ חיים בעוני, משתכרים משכורות עושק, והמדינה אינה מסדירה את מעמדם אלא מפקירה אותם בידי החברות הפרטיות. דווקא אצלנו.
אין זה מאבקם של יפי הנפש, הפעילים החברתיים הפועלים על- פי צו מצפונם בלבד. המאבק הזה אמור היה להיות בראש ובראשונה מאבקן של המפלגות הדתיות והחרדיות, של ארגוני הצדקה הדתיים. כל עובד זר שמגיע לארץ כחוק הוא גר תושב ואנחנו מחויבים לדאוג לו לשכר הולם, לאוכל, לרפואה. דווקא אלה מאיתנו שמקפידים לקרוא כל שנה בהגדה צריכים לזכור את מצוות אהבת הגר יותר מכולם, כי פעם גם אנחנו היינו עם שוק של עבדים.
.jpg)
בטעינה...
