| דף הבית >> נשים יוצרות >> נשים יוצרות - פרשת "וירא" | | | |
המעיין טרם יבש
והוא בליבך נובע.
את השמחות
ואת הצלקות
בזרימתו שופע.
נותן להן חיות
ומחזירן לחזית,
מזכיר לך מי את כעת
ומי היית.
לעולם לא ייבש
מעיין זה הקטן.
הוא צריך
קורטוב מקום
ונושא כליו הוא הזמן.
ליבך
ממשיך במאבק איתן
אך גופך מסרב הלאה.
מה יועילו מילותיו
הן לא יעלוך מעלה.
לא ימשכוך
ממרגלות הסולם,
אלא יתנוך
שפחה בידם.
את ידייך הושיטי
ובעינייך עצומות צעדי,
מאביך שבשמיים
בקשי את הגלעדי.
התחנני אליו
קראי לו בקול
צעקי במלוא גרונך,
הוא, לא יכול!
|
לבצוע את לחמו
הוא מתיר אך לעבדו
אין בידיו כל קשר,
אין מי שיעתיר בעדו.
תפילותיו אינן נשמעות
ויעד להן אין,
ברם זאת
ידיעתו אינה משגת עדיין.
של ראש ושל יד
על ראשו פוסחות
הן נמלטות בבעתה,
לכיוון אחר מושכות.
הסוסים דוהרים הרחק
אחור מבלי הבט,
אלייך כיוונם
המושכות בידייך כעת.
חושי יקירתי, חושי
פן מצולותייך דומו,
עורי, יקירתי, עורי
בנייך אף הם יקומו.
מה יעשה בילדייך
אם לא הצלתך?
את מי תיחץ שוועתם
אם לא את אם דמעתך.
פי הפסיק מנוע
זה מכבר תשו כוחותיי,
ידיי מנסות כעת
ליקום את מילותיי. |
נוסי על נפשך,
ביתי, אחותי, כלתי
הצילי את שנות,
הרחיקי מאיתי.
קחי את בנייך
והצילי נשמתם,
ויתמו אויביהם
ונסו מאיתם.
בהגיעך לתשבי
צעקי אליו בקול גדול
אל נא תשכחני
יעתירנו אל אל כל יכול.
וכשבידייך הטופז
האחלמה והלשם,
הצילי את עורך
ברחי מפני הגשם.
פן ישטפך הרחק
ממנו ומניסיו,
פן ייבש מעיינך
פן הפכי נחל אכזב.
וכשתחזור האמת
ותשב על מכונה
זכרי את נשמתי
השבה אל קונה.
קחי מגילה זו
החתומה באש,
זכריני בבוא העולם
דאז נפגש!
|
|
| +- הוסף תגובה חדשה | | תגובות: (-צפה ב 1 תגובות בעמוד זה)
|  בטעינה... |
|
|
|
|
|
| לייבסיטי - בניית אתרים |
.jpg)
