"תזמורת על תנאי"-הפקת בכורה לקבוצת נשים בתיאטרון "אספקלריא"\בלה אבן חן

 

בחלל השחור של הבמה הקודרת מתנוסס דגל נאצי. קבוצת נשים על מזוודותיהן מקבלות שלא מרצון פנים חדשות בדמות מסכה לבנה המוצמדת לכל אחת ואחת ע"י שתי קלגסיות. מרגע זה הן מאבדות כאחת את זהותן, את ייחודן, את חלומותיהן ותקוותיהן והופכות לכלי משחק בידי שוביהן האכזריים. עוד מעט קט ולצלילי מוזיקה דרמטית ומרטיטה הן ניצבות בקרון רכבת ובשפת גוף מתואמת להפליא, מעבירות לצופות את החוויה של הנסיעה האין סופית אל הבלתי נודע.

כך נפתח המחזה "תזמורת על תנאי". שלוש הופעות בכורה התקיימו בשבוע שעבר בירושלים לקהל נשים שהגיע מכל רחבי הארץ כדי לצפות בחוויה בלתי אמצעית שחיברה את החורבן בשואה עם חורבן הבית בימים אלו של בין המיצרים.

המחזה עובד עפ"י סיפרה של פניה פנאלון, תחילה ע"י שמואל הספרי ובשנית ע"י אושרית קצין שגם משחקת בכישרון רב את דמותה של פניה. התיאטרון ובית הספר למשחק "אספקלריא" הוקם לפני תשע שנים ע"י חגי לובר בוגר ישיבת "מרכז הרב" ובעזרת בי"ס "מעלה". התיאטרון מעלה בימים אלה כעשרים הצגות לנוער ולמבוגרים בארץ ובחו"ל. תיאטרון הנשים הוקם לפני כחמש שנים במטרה ליצור מסגרת שבה תוכלנה נשים ללמוד משחק ולבטא כישורים דרמטיים. הלימודים מתקיימים בקבוצות נפרדות לגברים ונשים במסלולים שונים.

לובר מלא הערכה להשקעה העצומה של השחקניות שהגיעו מקרית ארבע, מחברון, סוסיא, מעלה מכמש, מבוא חורון, קרני שומרון ואפילו מרעננה. חלקן השקיעו כבר שלוש שנות לימודים, וזו הפקת הבכורה שלהן. הן גם השתתפו בעריכת תחקיר מקיף ב"יד ושם" בנושא תזמורת הנשים בגטו, ועברו חיבוטי נפש לא פשוטים בדרך למוצר המוגמר. בהנחייתה של הבימאית, בטי השכל, הן למדו בימוי ומשחק והתמודדו עם דילמות מוסריות מורכבות. כך, למשל, נאלצו הבנות ששיחקו את תפקיד הנאציות האכזריות להיכנס לדמות משוקצת ושנואה, והייתה אף מי שויתרה על תפקיד כזה במהלך העבודה על המחזה בשל הקושי הרגשי העצום.

פניה, הדמות המרכזית במחזה, הייתה זמרת ונגנית בתזמורת הנשים והייתה דמות ערכית מוסרית. לצידה מופיעות דמויות ציוריות המסמלות טיפוסים מגוונים וייחודיים הקיימים בחברה אנושית. דמויות אלו מקבלות מימדים מוקצנים ביותר בשל התנאים הבלתי אנושיים של חיים בצל איום מוות מתמיד, במצבי רעב מתמשכים, השפלות, אובדן תקווה, אמונה ואפילו צלם אנוש. כך, למשל, מייצגת קלרה את יצר ההישרדות המביא אותה למצב בו היא מוכנה לעשות הכול כדי למלט עצמה.

דמות מעניינת ושנויה במחלוקת היא זו של עלמה רוזה המנצחת האולטימטיבית של תזמורת הנשים בגטו. תזמורת שנגניותיה זכו במילוט זמני מהמשרפות בשל הקונצרטים הקסומים שנהגו להשמיע באזני קציני ה ס.ס וליוו, למרבה הזוועה, בנגינה את אחיהן ואחיותיהן בדרכם האחרונה.

המנצחת מציגה דמות קשוחה ואכזרית המזכירה בהתנהלותה את הנאצים עצמם, אולם דווקא הקפדת יתר זו עשויה הייתה, אולי, להצילן מהנורא מכל.

באחד משיאי ההצגה (ויש לא מעטים כאלה) מבוצע קונצרט בפני הגרמנים. התנועות של השחקניות מוגזמות באופן גרוטסקי, כך גם המוזיקה הנשמעת מעוותת. הגרמנים מרוצים ואטומים לרחשי לב של המנגנות והשרות בכוחות גוף ונפש אחרונים.

ההצגה המרגשת חוזרת ומעמידה במבחן ערכים ודילמות מוסריות מובהקות, כמו ערך החברות וערך קדושת החיים.

כשאני שואלת את חגי לובר, מייסד התיאטרון, אם אינו מרגיש כמשה רבנו שהגיע עד כה ולא יכול לצפות בתוצר המוגמר, הוא צוחק אבל בוחר לפרגן לבנות שהשקיעו מאמץ עצום בהפקה. לובר אומר כי הוא רואה בכך "שליחות לתת הזדמנות ולזכות שחקניות שחיידק הבמה דבק בהן, להופיע לפני קהל עפ"י הכרתן ההלכתית או האישית".

ההצגה מיועדת גם לאזורי הארץ האחרים ומומלצת בחום לכל אחת ואחת.