כשהעצב נהיה עמוק מדי

החברה האנושית  עוסקת רבות בשאלה "איך להיות מאושר יותר". בכל מקום מציעים לך את הדרך להגיע לנוסחה שתהפוך אותך למאושר יותר. החל מחברת "שטראוס" שמוכרת לנו את הגלידות שלה בתור "רגעים קטנים של אושר" דרך הפרסומות לחומוס ואבקת כביסה, כולן מציעות לנו רסיסי אושר מזוקק מלוא חופניים. אנחנו מחפשים  את השמחה ואת האושר ונראה שזהו אחד מהיעדים המרכזי בחיינו. יעד שמלווה אותנו בכל פינה מפינות החיים.

יהודי אמור לעבוד את ה'-בשמחה. "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב"

אם תדברו עם אדם המחפש עבודה, אחת הקריטריונים המרכזיים לחיפוש יהיה "עבודה שאני  ארגיש בה סיפוק" (והסיפוק ותחושת המסוגלות תשמח אותו).

אנשים מחפשים את האושר במערכות היחסים שלהם. הם מחפשים  בני זוג להקים איתם משפחה. (כל ילדה מדמיינת את עצמה ב"לבן": שמלה לבנה וצחורה, הינומה לבנה וחיוך מושלם של שיניים לבנות, ישירות למצלמה)

לפני כמה חודשים קראתי בעיתון, שבבריטניה הוסיפו המדענים תרופה בשם "פרוזאק" שמטפלת בתסמיני הדיכאון הנפשי, במערכת מי השתייה. באיים הבריטים גילו שאנשים מדוכאים, כנראה בגלל אפרוריות מזג האוויר החורפי וקיוו שעל ידי הוספת ה "פרוזאק" ישתפר מצב רוחם של האנגלים. רמת השמחה או "מצב הרוח" והתמודדות עם מצבי עצב ודיכאון הם נושאים רלוונטיים בעולם הרחב. יתרה מזאת, בעוד שבימים עברו, אדם היה עסוק בעמל יומו, בעבודות השדה וכדומה. העולם הטכנולוגי המתקדם מציע לאדם שעות של פנאי בהם הוא הוגה בעצמו ובמצבו הרגשי והרוחני. אנשים היום, יותר מתמיד, עוסקים ברווחתם האישית, בתחושות הסיפוק והשמחה שלהם.

כשהייתי צעירה הכרתי פעם בחורה אחת שלא הייתה מרוצה. היו לה שאיפות, והיא רצתה להגשים את כולן. היא הייתה "פרפקציוניסטית" וכל סטייה מ"תוכנית האם" גררה מצידה תחושות של תסכול איום ועצב עמוק. פעמים רבות ניסינו לדבר איתה, אבל נראה היה שהדברים אינם מגיעים אליה. היינו חבורה של בנות צעירות. לכל אחת מאיתנו היו את הימים המוצלחים יותר והמוצלחים פחות. והיה נראה שאותה בחורה מגיבה בעוצמה רבה יותר, אבל היא "בסוף תסתדר". אך מה עושים כשהעצב נעשה עמוק מדי? והאדם שוקע אט אט בתהומות של דיכאון ואובדן. יש מקרים שהם קשים ביותר, וגם חבורת בנות בריאה ושמחה לא יכולה, עם כל הרצון הטוב, להוציא את הטובע ממעמקיו, ויש צורך בעזרה מקצועית. אנחנו לא ידענו לעזור לה, וגם כשרצינו לא יכולנו. מאז אני נזכרת בה מדי פעם. בעצב שלה שהפך לסמיך והטביע אותה בתוכו. ואני מצטערת שלא ידענו לבקש בשבילה עזרה. ומאז אני אומרת בכל מיני הזדמנויות יש פעמים ש"מצב רוח רע" יכול להיות בעצם תסמין לעצב עמוק יותר, וצריך לפתוח את העיניים ואת הלב ולהביא למי שצריך את העזרה המתאימה. שנזכה לחיות בשמחה.