נציגה של משרד הדתות

מקרה ראשון: עמדתי ליד הכספומט  במדרחוב "בן יהודה" בירושלים. מאחוריי עמדה בחורה צעירה עם שיער שחור פזור, במכנסי ג'ינס וחולצה קצרה. הוצאתי את שטרות הכסף מהמכשיר ורציתי להמשיך ללכת. הבחורה פנתה אליי ושאלה: "סליחה, את דתייה, אני יכולה לשאול אותך שאלה?" עניתי לה שכן וקיוויתי שאני אוכל לעזור. "תגידי, מותר לי כשאני, את יודעת, במחזור, להיות בבית כנסת ולנשק את הספר תורה?" עמדתי מול הבחורה עם פה פעור. ניסיתי לחשוב על משהו, על התחלה של תשובה. אמנם יש לי ידע מסוים בהלכה היהודית מתוקף היותי שייכת למגזר, שמשתדל לשמור עליה, אבל זאת הייתה שאלה שלא ידעתי מאיפה אפשר להתחיל לענות. השאלה הזאת נשמעה לי מוזרה כל כך. רציתי לעזור לה, לדבר איתה קצת. שמחתי שדווקא היא, שנראית רחוקה מענייני קדושה מתעניינת, והנה היא עומדת מולי ומחכה לתשובה. אבל מעולם לא שמעתי על הסוגיה ההלכתית שהיא העלתה בפניי. היא המשיכה ואמרה:" את דתייה, לא? אז את בטח יודעת." עניתי  לה בחיוך מתנצל, שאמנם אני דתייה, אבל זאת שאלה שכדאי לשאול רב כי אני לא יודעת את התשובה. ראיתי את האכזבה על פניה, לכן מיהרתי להוסיף: תראי, גם אני בתור דתייה שואלת את הרב כשאני לא יודעת תשובה. כדאי שתשאלי רב (לא מספיק לשאול אישה עם מטפחת).

מקרה שני: יצאנו לחופשה באחד ממלונות ים המלח (היה נחמד). עמדתי ליד אישה צעירה שהחזיקה תינוקת. היא הייתה נראית בחורה שאינה שומרת תורה ומצוות, לבושה במכנסיים וחולצה קצרה. דיברנו קצת, ואז היא פנתה אלי בלחש ואמרה: " תגידי,  את יודעת אם יש כאן מקווה?" פערתי מולה זוג עיניים. הנה שתינו עומדות במרכז מלון שאנשים בו סובבים עם בגדי ים ומגבות, והגברת מחפשת פה מקווה...היא המשיכה וסיפרה לי שהיא ביררה, עוד לפני שיצאה לחופשה וגילתה שאמנם יש מקווה, באחד המלונות, אבל אין שם בלנית.היא לא התייאשה וניסתה להשיג בלנית מערד ולהסיע אותה במונית למלון. אבל לא מצאה אף אחת שתסכים. רציתי כל כך לעזור בקיום המצווה החשובה. התפעלתי מהניסיונות הכנים שלה למצוא פתרון. דווקא היא, שהייתה נראית רחוקה מדת, הראתה לי כמה  מצוות הטבילה חשובה לה. באותו הרגע לא הצלחתי לחשוב על פתרון מעשי. יכולתי רק לעודד אותה להמשיך ולחפש פתרונות, אבל מה לעשות, וכנראה, אינני איש הלכה!

כשאנחנו ה"דתיים" מסתובבים ברחוב, בין אם נרצה ובין אם לא, אנחנו "נציגים של משרד הדתות". אתה חובש בכיפה? את עם חצאית, כובע  או מטפחת? המינוי כבר בפועל! למה? ככה זה עובד. המשוואה אומרת שאנשים שנראים דתיים הם  נציגי הדת. איזה גודל של אחראיות זה מטיל על הכתפיים שלנו. דתי אמיתי לא עוקף בתור של הסופר או "קופת חולים". ילדים של דתי אמיתי לא זורקים את העטיפה של הארטיק ברחוב. דתי אמיתי לא אוכל מהזיתים של הסופר בלי לשלם. דתייה אמיתית לא הולכת מחובקת עם החבר שלה, וכן, דתי אמיתי קם באוטובוס לזקנים. אין מה לעשות, אם מבחוץ אתה נראה דתי, אתה הופך לנציגו של ריבונו של עולם עלי אדמות, אתה השגריר. אם הצלחת להאיר פנים, לנהוג בדרך ארץ, יגידו :"אין כמו הדתיים (וגם התורה שלהם משהו.). אבל אם לא, תמצא את עצמך מתדרדר במדרון החלקלק של: כל הדתיים שקרנים/גנבים/ אנסים או סתם לא נחמדים,  וזה כבר חילול ה'.

יהי רצון שנזכה לקדש שם שמיים ברבים (גם ואולי בעיקר, בפעולות הפשוטות)