"על הפרי שלא הבשיל עוד ושנאסף... "
כשהחברה הראשונה שלי התחתנה, אמא שלי אמרה :"זה הזמן. החברות שלך יתחתנו בין גיל שמונה עשרה לגיל שמונים". באותו הזמן לא הבנתי אותה. מה זאת אומרת עד גיל שמונים? הטווח הוא הרבה יותר קטן, לא? הייתה לי התחושה שכולנו נינשא באותו פרק זמן. הנישואין נראו אז כמו כל "התחנות" שעברנו עד אז ביחד: למדנו יחד ביסודי, "עלינו" ביחד לתיכון, יצאנו יחד לשירות לאומי, וכולנו נתחתן ביחד. אז זהו שלא, ולביאור העניין אשאיל הסבר מתחום החקלאות.
כשהעץ מתכסה בפרחים יפים, עומדת הציפייה באוויר. אמנם הפרחים יפים, ריחניים, מפתים את הסובב המעופף ורוחש סביבם, אך הם רק הפרומו לדבר האמיתי, לפרי שינבוט מתוכם.
והפרי מגיע בוסרי, נוקשה וקטן. הרבה פעמים אני רואה את ההתלהבות של הילדים כשהם רואים את הופעת הפרי: הם שמחים בתגלית ונעמדים על קצות האצבעות, נתלים על הענפים, קוטפים ופותחים - וזה לא זה: הפרי חמוץ, תפל או מר. אז באה האכזבה משקריות הפרי. כמה קשה להם לחכות להבשלה.
ימים, שבועות לאחר מכן, הילדים כבר ממלאים את הפה בפלחים המתוקים ממש מתחת לחופת ענפי העץ, אך לא תמיד נקטפים כולם. נשארים מאחור הפירות שנקרו בבשרם ציפורים חולפות, או כאלה שידיים מששניות שפצעו את בשרם. נשארים גם כל אותם הפירות שאיחרו את המועד והרקיבו עוד בעודם מחוברים לענפי העץ. כל אותם פירות שחיכו ולא הגיעה היד שידעה להכיל אותם. כל אותם הפירות שהיד קצרה ולא הצליחה להגיע אל הענף שנשא אותם. אותם הפירות נשארו מיותמים, חשופים לשמש ולרוחות מזדמנות. הפרי הבשל הרקיב, התייבש וקליפתו נסדקה.
אולי, בדומה לפרי, כך גם האדם. לאדם תהליך של הבשלה. תהליך שבו הוא מעצב את קליפתו ואת תוכנו, את תפיסותיו הרוחניות, החברתיות הרגשיות והמעשיות. מפתח את יכולתו לפרנס ולהקשיב למי שעומד מולו. מפתח את יכולתו ללדת ילדים ולגדל אותם, מפתח את יכולתו להירגע ולשמוח במנת חלקו. התהליך הזה לא קורה לכולנו כמו בסרט נע, אין משוואה המתאימה לכולם. משהו כמו: שנתיים שירות+תואר ראשון+טיול קטן=בשלות לנישואין. יש אנשים "מוכנים" שבשלו אצלם התנאים בגיל 20, ויש כאלו שהיכולת תתפתח אצלם רק בגיל מאוחר יותר.. ( אמא שלי טוענת שיש כאלו שלא יפתחו אותה לעולם..).
אני יודעת מה תגידו. ומה עם בניית הבית? נדחה את גיל הנישואין? ומה עם ילדים? ושאלת השאלות: ומי יודע מתי באמת יבשילו התנאים? מתי ההבשלה מן הבוסר תהפוך לתסיסה ורקב והחמצת המועד?
ומה אשיב? חקלאי אמיתי יודע להרים את הראש לשמיים, להתפלל ולהשתדל, להרחיק מזיקים ומציצנים ממשים בטרם עת. הוא יודע להשקות ולבדוק מתי הזמן המתאים לנתק את הפרי מהענף ולשלח אותו למחוזות אחרים. אין רצפט, ואין מתכוני פלא. יש צורך בתבונה וברגישות.
והעיקר, לכל הבשלים והמתבשלים, אל פחד. תאמינו בטוב והוא יבוא. אני מאחלת לכולנו שנצליח לראות את הטוב באחרים ושהאחרים יראו את הטוב שבשל בנו.
.jpg)
בטעינה...
