פעם ילדות ונערות צעירות לא היו צריכות ללמוד לבשל, הן בישלו. בהתחלה הן עזרו לקלף את הבצלים ואת תפוחי האדמה, ומהר מאוד הן גם אפו, קצצו, טיגנו וטחנו. פעם ילדות ונערות צעירות היו עוזרות ומנקות את הבית, שוטפות וממרקות את הסירים. הן לא היו צריכות "ללמוד" לטפל בילדים קטנים. הן ראו את האמהות מיניקות וסייעו בהחתלת האחים הקטנים, האכילו אותם שיחקו איתם ועזרו לגדל אותם.

מאז עברו ימים רבים, ולדרך יצאה מהפכה חברתית צודקת, שדרשה כי הבנות ילמדו קרוא וכתוב ויתקדמו אל עבר השכלה ורכישת מקצועות. ואכן, היום העובדה שבנות צעירות יוצאות ללמוד ולא נשארות לסייע בעבודות משק הבית, נראית לכולן הגיונית וטבעית. אך למהלך זה, של יציאת הבנות מן הבית, היה גם מחיר. הבנות, הנערות הצעירות והנשים של העתיד, התרחקו באופן משמעותי ממלאכות הבית. היום, לא דורשים מן הבנות שיעבדו. האמהות ברובן נושאות בנטל (מי שיכולה להרשות לעצמה מביאה עוזרת), אך נשים מעדיפות לשלוח את הבנות לפתח את הצדדים האינטלקטואליים, רוחניים חברתיים על פני עזרה בעבודות משק הבית. לכאורה, מה רע בכך? אלא מה שקורה הוא מה שנקרא: "התנגשות בלתי נמנעת בין הצורך להכשרה המעשית".

לאחר שבחורה מתחתנת, בשעה טובה ומוצלחת, היא מוצאת את עצמה תוך זמן קצר נדרשת לתפעל את משק הבית. לנקות, לכבס, לבשל ועיקר העיקרים לגדל את ילדיה. אדם הנכנס לתפקיד חדש זוכה ל"מאה ימי חסד", אך לא כך הם הדברים במקרה זה. אני חושבת שהתחום היחיד שבו אנו מתבקשות לקפוץ לעומק המים הקרים, הוא הבית שלנו. נשים צעירות נדרשות "להתחיל מבראשית" מהר מאוד. הן צריכות לבשל ולנקות וב"ה להיניק ולחתל כשיש להן הכשרה חסרה, והבית תובע את תביעותיו.

לצערי,אין  "בית ספר לחיים". הבנות פחות עובדות "עבודה מעשית " בבית. פעם היו במערכת החינוך שעות של "כלכלת בית" שבהן הילדים למדו את נפלאות המטבח. השיעורים הללו כבר לא קיימים יותר, ואני פוגשת נשים צעירות ששנות הנישואין הראשונות הן "טבילת האש" בעבורן. ההורים גרים רחוק כל כך והנה את מוצאת את עצמך, צריכה לבשל לשבת עם תינוק על הידיים. אז הבעל משתתף באופן פעיל בעבודות הגידול והאחזקה, אך עדיין עלינו, הנשים, מוטלת האחראיות לביצוע המשימה.

חשבתי ביני לבין עצמי, איך אפשר להקל ולייעל את עבודת הבנות ועליתי על רעיון חינוכי. במערכת החינוך הדתי מפעילים בכיתה י"ב שיעור הנקרא חלמי"ש :חינוך לחיי המשפחה. לדעתי, יש להרחיב את הלימודים על פני כל שנות התיכון (ואולי על פני החטיבה) ולבנות תוכנית "הכשרה לחיים". תוכנית שתכלול קורסים שונים בכלכלת בית: בישול ואפייה, ארגון רשימת הקניות (צורך מול הכרח), דגשים בניקיון ובניהול לוגיסטי של משק הבית. לצד שיעורים שיעסקו ב"הכרת עולמו של התינוק/פעוט. שיעורי בזוגיות: כיצד להבין את עולמו של בן הזוג, פיתוח אינטימיות זוגית ושמירה עליה וכו'.ניתן לחשוב על נושאים נוספים ולהתאים אותם לגילאים שונים. בסוף לימודי התיכון כדאי לנסות להכשיר נשים צעירים לתנאים "המעשיים" של החיים. לתת להם מעט כלים לתקופות שבהן הן יצטרכו לנהל את המערך המורכב המסובך המתוחכם והאהוב כל כך - הבית שלהן.