לא רק שלומית בונה סוכה   

       ההכנות לחג סוכות שייכות לגברים. לפעמים נדמה שזו ההזדמנות שלהם לבנות "מחנה" משוכלל. בעוד שבילדות הם הסתפקו בגירסאות של מבנים פיראטיים, הפעם חג סוכות מזמן להם התעסקות  במבנה ארעי שכולו  דיקטים ברגים יריעות וכו'..זה נכון שמדובר במאמץ טכני לא מבוטל, בכל שנה נשפכים ליטרים של זיעה מאומצת בניסיון לשחזר את המבנה של שנה שעברה, אך עדיין מדובר בחדווה אמיתית של יצירה.

       ואיפה אנחנו הנשים?  סוכות זה זמן לעסוק ברצינות בסוגיית האושפיזין, כלומר האורחים. אנו הנשים ממלאות בתוכן את הסוכה: בבישולים בעיטורים ובעיקר בחיבור אל התוכן המהותי של היום.

       כשמדברים על אירוח , עולות  לנגד עיני, שתי סוגים של "מארחות". שתיהן נדיבות, שתיהן מארחות עם כל הלב, אך כל אחת מתנהלת בצורה אחרת. אפשר למצוא את עצמינו מזדהות עם אחת מהן, עם שתיהן או לקחת קצת מכל אחת. המארחת הראשונה היא המתוכננת. היא יודעת את מי להזמין (פדרמן בערב, בוזגלו בבוקר) והיא סגרה איתם כבר לפני ראש השנה. את הסלטים היא מכינה ברביעי. המאפים בחמישי בבוקר. בשישי נשאר לנגב ניגוב אחרון ולישון צהריים. כלי הכסף מבריקים יומיים לפני. אם תיכנסו אליה שעתיים לפני החג, השולחן ערוך והמפיות נתונות בחבקים, דרך אגב גם הנרות עומדים במקומם. ה"אני מאמין שלה" הוא תכנון אסטרטגי ארוך טווח. הכל רשום ומתוכנן ברשימות.

       מולה מתייצבת האישה שמארחת "תוך כדי תנועה". סיר המרק שלה תמיד גדול, כי היא לא יודעת אם אחד הבנים יביא חברים מהישיבה או שהבעל יביא ארבעה חיילים  מהש.ג. של היישוב. היא אופה ומקפיאה. חצי שעה לפני החג הבנות הגדולות פורשות את המפה הבנים מגהצים את החולצות.  בעוד היא גורפת את המים במטבח. קרה לה , לא פעם, שישבו מסביב לשולחן הגדול  גם עם כסאות שהביאו מהמטבח, כי המסובים היו רבים. ה"אני מאמין שלה" הוא : מי שבא ברוך הבא יש מרק לכולם. את המנות המושקעות זנחה במרוצת השנים , היא מכינה כמויות גדולות ומשביעות לכל האורחים (השניצלים שלה משהו..)

       לדעת לארח אורחים זו אומנות. החכמה באירוח טוב היא הטמעת התחושה שהבית שלי הוא גם הבית שלך. בחג הסוכות הבית שלנו הופך לארעי. אנחנו יוצאות מקביעות ביתנו ושם במבנה הארעי מארחות.  בחג סוכות מגיעים ,גם בלי שנזמין, האושפיזין. כל יום אורח. ולא משנה איכות ההכנה או כמות ההשקעה , האורחים מגיעים. הראשון בא כדי ללמד אותנו איך באמת  מכניסים אורחים, והוא אברהם אבינו. אחריו "פחד יצחק" כדי שאנחנו נספוג מקדושתו. השלישי מגיע אבי השבטים יעקב, אחריו העניו מכל אדם, משה. רודף השלום אהרון ואחריו יוסף חולם החלומות ולבסוף דויד, מלך ישראל. אורחים שלא דורשים בישולים מיוחדים קינוחים או הוספה של כיסאות. אורחים שמבקשים מאיתנו ש"נכניס" אותם לסוכה שנדאג  בנוסף להכנות החג, להזכיר אותם . להזכיר לנו , להזכיר לילדינו למשפחותינו. להכניס בסוכה את מהותו העודפת של היום.

       כל יום אורח נוסף, כל יום מהות אחרת. מידה אחרת. נקודה נוספת ללמוד ולהתקדם.

       חג שמח