|
תמר גושן / כותבת הטור מכסה לסיר
 מטבעם של דברים תמר היא רווקה – מתקרבת בצעדים קטנטנים לגיל 30 (ועדין אופטימית).מתגוררת בגפה במרכז הארץ (נולדה בצפון, ונעה בעקר על ציר ירושלים) משתדלת לא לשקוע אל תוך הביצות המעיקות, אבל נהנית עד כמה שניתן מקיומן.
היא בעלת השכלה במדעי החברה ומשפטים.
מנסה להביא לחשיפה מהימנה – עד כמה שאפשר של תחושות ורגשות באספקלריא נשית, כפי שהן באות לידי ביטוי בעולמה שלה ושל חבריה ב"הוויה המחפשת" - החביבה עד הבלתי נסבלת.
ו... לא, זה לא שמה האמיתי. הוא - שמור במערכת.
|
מכסה לסיר- פרשת "וירא"
|
|
חזקה ניתנת לסתירה
אלי מקביל – זוכרות אותה ? הולכת לה ברחבי בוסטון היפה, שרה לעצמה חצי בקול איזה שיר, כדי להתחיל את היום בצרה יותר אופטימית. דרך שהציעה לה הפסיכולוגית כדי להיות יותר שמחה.
|
 |
|
מאמרים נוספים
|
התקשרות חד צדדית
הוא והיא – לא שייכים זה לזו .
הוא כבר שכח , היא לא.
כל שיחה ביניכם חשובה, מתוכננת. אבל כיוון שהוא לא שלך את מתעכבת , מנסה להסות בו ביצר הפנימי הקטן שקיים שם בפנים, משכנע במרץ נו תתקשרי , לכי תדעי לאן זה יוביל...
ובערב יצרת ודאגת לכל התנאים שהבשילו , סגרת את הדלת , שקט בחדר, שלא ישאלו שאלות. ישבת עם הטלפון ביד – זוכרת כל ספרה במספר שלו, כאילו קודש מהול בהן - בספרות. הן שלו – והוא לא שלך !
|
 |
מעבר לספק סביר
כלוליינית בקרקס – מנסה לפלס בזהירות את דרכך על חבל דק. מעדת ממנו כמה וכמה פעמים בחייך, ורשת הביטחון הפרושה תחתיו הגנה מפני נפילות כואבות מדי, כך שיכולת להמשיך ולהתאמן לנסות שוב ושוב לחצות בשלום את קו החבל הדק.
אולי רק פעמים בודדות הצלחת בחייך לחצות אותו, לעבור מהצד המוכרח הלעוס של הפגישות המבוישות, אל צד אחר מלא חדווה בכל מפגש - עמוס ברגשות.
|
 |
"במקום אחר הייתי"
איך בונים בנייני ענק – בין רגע כמעט – הכל שאלה של תזרים "money; money money" את שומעת את נהג המונית שר לתוך מכשיר קשר לחבר שמעבר, כשחלפתם על פני מגדלי עזריאלי וגיליתם שפתאום נוסף שם בניין.
|
|
|
חוקי היסוד
חג סוכות הגיע – עוזבים את הבית לטובת המרפסת או הגינה.מה שמשאיר לא מעט מחדרי הבית פנויים , ואצל הצדיקים שישנים בסוכה זה מפנה גם את חדרי השינה. אז בערב פיג'מות מאולתר שכזה הכנתי מיטב העצות – אין לי ערבות בדבר האמת , הם בנויים מניסיון חיים (בסה"כ קצר) שלי ושל עוד איזה מאה בנות.
סוכות (און ליין)
|
|
|
דרישת הכתב
הוא יושב, כך סיפרו עוד בילדותך עם חשבוניית המעשים הצבעונית,
ומעביר ראשון ראשון ואחרון אחרון.
כל כך הרבה דימויים דימו לו כדי שנחשוש, כדי שנפעל למחול ולהתנצל , לזכור את מקומנו השפל.
ומכניסים בך רעדה והתרגשות מוכרחת, דרך פיוטים ישנים, שחיברו אולי גדולי המשוררים. ועוד דימוי של ספר פתוח ויד מסתורית רושמת
|
|
|
באדולינה מהדורת תשס"ז
בשנה הזן קינאתי - ובשונה מכל השנים ידעתי להודות בכך.
בשנה הזו בחרתי - להתקרב אל מישהו אחד ולברוח מאחר.
להכיר בחסרון של זה הקרוב - ובכל זאת לדבוק בו.
למדתי לסלוח מבפנים - כך שכחתי על מה כבר כעסתי.
|
|
|
הנורמה הבסיסית
נחתת עליו, זרה מוחלטת. מרחוק הכול היה נראה מואר ורומנטי.
אבל עליו מקרוב – כמו במבט לתוך טלסקופ על כף ידך, שבה פתאום מפתיע אותך לגלות שהכול עשוי רקמות רקמות מחוברות זו לזו. ונימי דם דקיקים עוברים בהם ומחיים את האיבר הזה.
זו התזכורת הכי קרובה שבדית ממוחך, תמונת תקריב מלחיצה.
|
|
זיקת הנאה
נגמרו לך המבחנים ואיתם התירוצים – התחייבת לעשות בייבי סיטר לאחיינית הקטנה והמפונקת שלך. אמא שלה הפקידה אותה בידייך – האחות האחראית. ונתנה כמה הוראות . ולמרות שאת ממש נהדרת עם ילדים , הרגשת שהיא שכחה לציין פרט אחד חשוב – שמבחינתה הוא טבעי עד כדי שולי.
|
 |
|
טעות, הטעיה בתום לב
היא יושבת מולך ומספרת. שהיה נחמד, אבל ברור לשניהם שזה לא זה. ואז במפתיע היא שואלת : "תגידי, את פנויה?" ואת אומרת "כן, כרגיל."
"טוב. תשמעי," היא מתפתלת, "אולי תצאי איתו? הוא לא נראה מדהים, אבל איש טוב כזה." והם הבטיחו לנסות להכיר אחרים האחד לשנייה.
|
 |
|
דרגות חופש
פעם זה עבד לפי האזור שבו גרת, אם גרת בכפר או בעיר גדולה זה השפיע על מעמדך. פעם סוג הסוס והכרכרה שהיו לך, העידו על טיב כישורך. פעם עושרו של אב המשפחה הצביע על הפופולאריות של בניו ובנותיו . תואר אציל או דוכס , תואר של שר בממלכה או עובד מקורב לסולטן אמרו כמה כדאי יהיה לשהות במחיצתך.
|
 |
|
עסקה נוגדת
כולנו זוכרים את החוויה המרגשת הזו שעברה בנו בפעולה של בני עקיבא כשחילקו לנו צ'ופר – ספק קלישאה, שבו שואל האדם את אלוהיו מדוע דווקא ברגעים הקשים יש רק סימנים של איש אחד בחול, והאל עונה שאלו הם סימני רגליו שלו – כשנשא אותו ברגעיו הקשים ביותר.
|
 |
|
עיגולים של שמחה
"אלוהים שלי - אשר מאחורי הברוש" נזכרתי בשיר של חוה אלברשטין מבקשת מהאלוהים שלה – שהחבר שלה יזכור שיש לה יום הולדת. ובטון מתחנן, מצטחק ונדיר - נכנעת (בשיר) שהוא אפילו יכול לשכוח מתנה, רק שיזכור שהיום יום הולדתה.
למי שלא מכירה את השיר חפשי אותו – אני ממליצה!
|
 |
| ההחלטה שלא להחליט
כדאי לחזור אליו לאקס הזה שזרקתי, ואני בעצמי עדיין לא יודעת למה? כדאי לצאת שוב עם זה שאמר שהוא רוצה, ובסך הכול היה די נחמד אלי?
להתקשר או לא, אל ההוא שמתקשר לאחרונה בלי הרף? (אולי עוד בסוף יקרה בינינו משהו...) ומה עם זה מהאתר שהשאיר לך כבר כמה הודעות עם בקשה שתשלחי מספר טלפון, ושתעברו לפס רציני יותר מאשר הפס הרחב של רשת האינטרנט?
פרשת "ואתחנן" (גליון 17) |
.jpg) |
מאזן מצוקה
היא ילדה אותך בעצב , או אולי בשמחה.
סחבה אותך על גבה לא מעט חודשים תוך תקווה שיום אחד תשיבי לה כגמולה.
ומה רוצה כל אם יהודיה, שהבת שלה תתחתן שתיכנס כבר לאיזו שמלה לבנה, שמנת , נפוחה או פשוטה . רק שתינשא.
אפילו היא כבר הצליחה, אז למה את לא?
|
 |
|
לרשימת המאמרים המלאה
|
|
.jpg)
