דף הבית >> מכסה לסיר >> מכסה לסיר - ראש השנה
 
באדולינה מהדורת תשס"ז  
בשנה הזו למדתי
למדתי לאהוב כמו שלא חלמתי שאפשר בכלל.
למדתי לרצות הכי חזק שיש .
למדתי לפחד שדברים טובים ייעלמו לי.
למדתי לבכות לאט ובצער – כשהם נעלמו.
 
למדתי לרצות לשנות – את העצב והמציאות.
למדתי להשלים עם כל מה שישתנה רק בעתיד. או יישאר כך לנצח.
למדתי לחלום – ולהחזיק בו חזק חזק גם כשנפקחות לי העיניים.
למדתי (אולי קצת) – לפתוח אותן יותר מוקדם.
 
בשנה הזו קינאתי – ובשונה מכל השנים ידעתי להודות בכך.
בשנה הזו בחרתי – להתקרב אל מישהו אחד ולברוח מאחר.
להכיר בחסרון של זה הקרוב – ובכל זאת לדבוק בו.
למדתי לסלוח מבפנים - כך ששכחתי על מה כבר כעסתי.
 
למדתי לבטוח ולנשום לרווחה ממבט ארוך שניבט אלי מעיניים מאמינות.
למדתי להפסיק לחפש כוונות סמויות,
ולהתחיל לחבק את כנות המילים הטובות.
למדתי להתחמק באלגנטיות – מכמה חברים שלא עזרו לי.
 
למדתי לזרום, ליהנות ולצחוק מלוא הבטן
(הקטנה קטנה שעוד נשארה לי).
למדתי לחשוב טוב יותר – עם מה אני זורמת ולאן.
למדתי לדאוג לאנשים האהובים לי , ולהצטער בצערם.
 
למדתי להסיר מעלי (טרם שנתי) – את כל מה שלא יצא לטובה,
במיוחד כשזה ממש לא היה באשמתי.
למדתי להרפות ולהכיר – בטיפשותם של בני אדם , שהמקום והזמן שלהם
התחברו לשלי מדי כמה זמן.
למדתי להעריך חכמה פשוטה של אחרים,
שנמצאה לא רק בראש שלהם , אלא גם  - בעיניים.
 
למדתי להרגיש , ולאהוב רגישות בחברים חדשים שנהיו לי.
למדתי להשתטות (במידה) – וגיליתי כמה טוב זה עושה לי.
 
למדתי על האמצע – ועל אפשרויות חדשות.
למדתי שלא הכל מורכב מכן או לא,
אולי דווקא הרוב נמצא שם באפור.
 
למדתי ללמוד אחד אחד את חסרונותיי ומגבלותיי,
ולמדתי לחיות איתם בשמחה.
או לפחות לפתח כלפיהם סוג של אדישות.
 
למדתי להקשיב לכל מי שהיה שם בשבילי,
ולקחתי משהו מכל ביקורת שנשמעה .
אבל למדתי למדוד את ערכה וטיבה של הביקורת  
לבדוק אם באה מאהבה או סתם כך נאמרה.
- עוד לפני שהתחלתי בשינוי.
 
אכלתי פחות  ויותר שתיתי.
חייכתי יותר ופחות בכיתי.
 
למדתי בשנה הזו – להתוודות.
להודות בפה מלא - בלבד.
להודות בפה מלא - בחשש.
להודות בפה מלא - באהבה הגדולה שחשתי.
להודות - ברצונות העזים והכבושים .
 
להודות – ועכשיו מלשון תודה.
לכל מי שהיה שם בשבילי בשנה הזו.
 
למדתי - אולי יותר מכל – להרפות , לחכות!
לחכות בסבלנות - שמדי פעם האצתי.
ברוך – שעם הזמן השבחתי,
בשקט – שאת כוחו אני עוד לומדת
ובאהבה לסביבה ובעקר לעצמי –
אהבה שצריך ללטף, לשכנע , כמעט לפתות. 
שלוואי - תישאר כאן איתנו ולא תברח לנו עוד.
 
 

+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (-צפה ב 2 תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...

Go Back  Print  Send Page
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 שלח




לקבלת סיסמה


"ארגמן" לאשה הדתית - ת.ד. 7191, מגדלי עזריאלי, ת"א   e-mail: info@argaWoman.co.il 

[הוספה למועדפים]                                                                                         [הפוך לעמוד הבית]
לייבסיטי - בניית אתרים