מעבר לספק סביר  

כלוליינית בקרקס – מנסה לפלס בזהירות את דרכך על חבל דק. מעדת ממנו כמה וכמה פעמים בחייך, ורשת הביטחון הפרושה תחתיו הגנה מפני נפילות כואבות מדי, כך שיכולת להמשיך ולהתאמן לנסות שוב ושוב לחצות בשלום את קו החבל הדק.

אולי רק פעמים בודדות הצלחת בחייך לחצות אותו, לעבור מהצד המוכרח הלעוס של הפגישות המבוישות, אל צד אחר מלא חדווה בכל מפגש - עמוס ברגשות.

 

לו רק היה ניתן לעבור את הדרך הזו בקלות רבה יותר, לו יכולתי לפסוע בלי חששות מיותרים , בלי מבטים חוזרים מפוחדים אל התהום הפעורה מטה.

לו יכולתי להתעלם מעיני האנשים המדומים היושבים ביציעי הקרקס הזה - שהוא החיפוש .

אם לא עבורך, את מקווה שלפחות עבורם תהיה אולי הפעם הזו חוויית המופע המושלם, ויוכלו סוף סוף לקבל את התמורה שחיכו לה כל הזמן.

שאת תעברי בשלום מצד החיפוש והפגישות – אל צד של אהבה מוכרזת ושלמה.

 

אבל די למשאלות , את עדין כאן בצד של המתחילות.

ועל אף שליוותה אותך טובת המומחיות – והסבירה לאט ובבהירות את מיטב הטכניקות , את קצב הפסיעה הראוי, את מידת הריכוז הדרושה, את גילוי הכח הטבעי המצוי בך , אשר מסוגל אם נורא ירצה - לעבור באחת מהצד המחפש אל הצד המוצא.

מבקש, חוזר ומדגיש – כי יש לקחת מההצלחה הקודמת שלך (ששמה אהבה) את לקחי הדרך, ולא להתמקד בשלווה ובתחושה המשכרת של סוף המסע.

וכמה פשוט היה אז , לצחוק ולשמוח מכל משפט , כמה קל היה לא לחשוב על משמעותה של כל הודעה, כמה קל לך לומר לו שכל תכלית השיחה – היא להעלות בפניו חיוך או לשתף בסיטואציה מביכה.

 

וכמה קשה המסע כעת חשש נזיל שממלא אותך , כל צעד מהוסס, כל הודעה מחמיאה - מאולצת, לדאוג שלא תרמוז יותר משצריך, שחלילה לא תגרום לכם נזק. כל ישיבה משותפת בבית קפה ומדידת המרחק ביניכם, בחירת המידע שיזלוג מכיוונך אליו , וברירה מדוקדקת יותר של המידע שיישאר (לעת עתה) רק אצלך,

 

את רוצה להצליח! רוצה נורא!

אבל שוב מביטה בעצמך – תלושה.

מחזיקה עוד כוחות , משלבת אמונה עצמית עמומה.

מושיטה רגל ראשונה, חוששת . מנסה לייצב ועומדת .

משתהה לשניה – אבל לא נרדמת.

ואז רגל נוספת מאחור עקפת בזהירות מעבירה אותך עוד צעד אחד מנקודת החיפוש אל כיוונו של הקצה השני שהוא טוב יותר. כך אומרים כל אנשי הקרקס: גם שם הפחד מצוי – ונובר בנשמה, אבל את רוב הימים ובעיקר הלילות מעבירים בשלווה (גם אם היא מדומה).

 

עוד רגל , את באמצע המסע , תתרכזי – שלחי לו עוד הודעה חמודה, קני איזה בגד חדש לכבודו, חייכי את חיוכך הנפלא, היי טובה אליו .

גם אם נדרש ממך ריכוז עצום, גם אם את בקושי מאמינה.

 

מול מקום שבו הכל מדוד צעד צעד, שעה שעה. את הולכת לאט מאד משתדלת, אבל כל העת בפנים זוכרת – כמה טוב היה לא למדוד כל פסיעה, לא לחשב כל מגע. כמה אומץ והליכה בטוחה היו בך בצעידתך הקודמת אל המקום שיצרת בו אהבה.

גם אז את יודעת היטב, נפילה מגובה רב היתה אפשרית בכל שלב. אבל לא הוטרדת, רצית רק להגיע – לדרוך בקצה השני ששמו אהבה , רגישות, נתינה.

 

ועכשיו , אחרי נפילה אל תוך רשת חובקת, מבלי להגיע אפילו לאמצע הדרך, את עומדת מההתחלה על שפת המרפסת המלאה בתבונה.

מלאה בידיעה שאין עוד ברירה אחרת , תהיי שוב חייבת לטפס ולנסות.

ורק תוכלי לבקש חרש שיהיו כמה שפחות נפילות.

בדרך הזו אל אותה רגישות, חמלה וחסד, אל אותו המקום הנדיר - מלא אהבה. אני מתפללת -  שיחכה וישמח בי גם האיש שבא מנגד.