כדאי לחזור אליו לאקס הזה שזרקתי, ואני בעצמי עדיין לא יודעת למה? כדאי לצאת שוב עם זה שאמר שהוא רוצה, ובסך הכול היה די נחמד אלי?

להתקשר או לא,  אל ההוא שמתקשר לאחרונה בלי הרף? (אולי עוד בסוף יקרה בינינו משהו...) ומה עם זה מהאתר שהשאיר לך כבר כמה הודעות עם בקשה שתשלחי מספר טלפון, ושתעברו לפס רציני יותר מאשר הפס הרחב של רשת האינטרנט?

 

אם חשבת שרק את נגועה בחוסר החלטיות, מצאת ברגע עוד כמה חברים וחברות מורכבים לא פחות, ובאמת לא יודעת אם לצרוח מזל טוב, או להשתתף בצערם על עוד קשר שנגמר.

 

בלבול. מה נכון? מה כדאי?

 

כמו ילדים בחנות צעצועים מבולבלים, מביטים ובוחנים היטב.

האם לבחור בובת חרסינה שהחשש לא נותן לשחק בה שמא תישבר, או בובת סמרטוטים שתוכל להצטרף גם למסע של שבעה ימים בלי מקלחת?

האם לבחור במשאית מצוחצחת ארוכה או ברכבת שמגיעה בחתיכות קטנות ואת יתרונותיה וגודלה ניתן לראות רק אחרי שנרכיב בעצמנו את כל החתיכות?

 

אנו, בשונה מהילד או הילדה הנכנסים לחנות הצעצועים, לא יודעים אם בכלל נקנה משהו, אם נצא מן החנות כשבידינו צעצוע נפלא! כך בעולם של בובות ומכונאים, אנחנו מסתובבים מחפשים, ואולי לא באמת רוצים?

 

העולם מתחלק לאלו המבולבלים מן היסוד, מלאי הדילמה בכל פעם כשצריך לקבל החלטות : עומדים שעות מול כל בגד, נעל או פריט מיוחד. לאלה לא יעזרו שכנועי המוכר שכדאי לקחת, לסגור את זה כאן ועכשיו!

אל מולם חציו השני של העולם. מודד וללא הרף מביט במראה, נותן צ'אנס אמיתי לכל מכנס או לכל שמלה. כשהוא מתפשר ולוקח בכל זאת הוא יודע כבר ביציאה מהחנות שיחזור. על אף היגיעה שבחיפוש הוא יודע שאת הפריט המיוחד שלו הוא פשוט עוד לא ראה! וברגע שימצא אותו הוא ישלם כל מחיר. הכול ירגיש מושלם!

 

כמו בכל תחום אחר בחיים : עודף יוצר בלבול, ושפע יוצר זלזול.

כמה יחס ומשקל אנו מעניקים לכל הצעה שמגיעה אלינו , וכמה הרהור וחשיבה אנחנו משקיעים במלאכת הברירה. מעטים הם בני האדם שיודעים לנווט דרך עודף מידע. למנוע הצפה מנטאלית של נתונים רגשיים ושכלים.

רובנו,  בואו נודה, בסך הכול אנושיים. אם מגיעה לנו הצעה אחת, בתקופה של שפל היא נראית כמו הצעה מעולה, לעומת אותה הצעה ממש בזמן של גאות.

 

אולי זה לא באמת הגובה של הבובה, אולי זה אינו אורכה של הרכבת. אולי זה משהו ברצון פנימה שלא רוצה ללכת, שרוצה להישאר במקום הבטוח של ארץ האפשרויות האינסופיות. גם אם הכול יישאר עטוף בקופסה רחוק מהישג ידינו המבקשות.

אלו לא הנתונים של ההצעה,שמשפיעים על החלטותינו, אלא הרצון והעיתוי, והידיעה הבלתי נמנעת שיש עוד אפשרויות.

 

אולי אם ביציאה מסף הבית אל עבר היום או הניסיון הבא – נחליט לקנות, לטעום, למדוד, נחליט שהיום או לפחות בתקופה הקרובה – אני לא רק קונה צעצוע , אני מוצאת בעל נפלא!