פרויקט מיוחד לכבוד שבועות בנושא: לימוד תורה לנשים / יונית פרידלר
לפני כשני עשורים, במוצאי שמחת תורה, התחוללה דרמה קטנה בעת ההקפות השניות של בני עקיבא בעיר מגוריי. אחת הנערות אזרה אומץ, ביקשה ממאן דהוא ממעגל הגברים לתת לה ספר תורה אחד והתיישבה עם ספר התורה בזרועותיה במעגל הבנות. כמובן, מעשה שכזה עורר סערה ואת הדיון המתבקש-האם מותר היה לה? האם זה אסור? האם מעשה כזה הינו ראוי ומכובד? מכל מקום, אין להתכחש לעובדה שהיה צורך גדול לאותה נערה לבוא ולומר קבל עם ועדה "התורה הזו היא גם שלי".
השנים חלפו, זמנים השתנו, והיום מי שרוצה לומר "זו גם התורה שלי" צריכה רק להצטרף לאחת המסגרות לנשים שחשקה נפשן בתורה ולפתוח את הגמרא על הסטנדר (וכנגד, גם היום יימצא מי שיחלוק או יטען כי המעשה אינו ראוי).
מאז ומעולם נשים למדו תורה, אולם היה זה בהיקף מצומצם יחסית. נשים למדו הלכות, פרשת שבוע, פרקי אבות ומשניות אחרות, אך הלימוד לא היה העיקר בחיי הנערה או האישה ותכליתו הייתה שונה.
בשנים האחרונות חלה מהפיכה בתחום זה מסיבות שונות, מהפיכה אשר התחילה מציבור הנשים ומרצונן ללמוד תורה וליטול בה חלק ואף מנסיבות החיים בתקופות שונות.
הפסיקה ההלכתית התפתחה בעקבות כך, והיא שנתנה את הלגיטמציה לשינוי זה.
ידועים לכל דברי הגמרא במסכת סוטה "כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות" אשר כתוצאה מהם ומנסיבות החיים נלמדו במשך דורות רק ההלכות הנדרשות לבת ישראל בחיי היומיום.
לאחר פסק דינו של ה"חפץ חיים" חל שינוי מסויים ונשים החלו ללמוד תורה שבעל פה אך "בלא קושיות ופירוקים" דהיינו משנה, דינים ועוד.
בתקופתנו חל השינוי המהותי ביותר ונשים החלו ללמוד תורה באופן נרחב ביותר, מעבר למישור המעשי שהיה מקובל קודם לכן. כך למשל, קובע הרב מלכה בשו"ת מקוה המים:" ...בימינו אלה, שהנשים לוקחות חלק גדול באורחות חיים, חודרות אלמעמקי החכמות החיצוניות וממלאות ספסלי האוניברסיטאות, מנהלות משרדים ובעלות עסקים,ויש להן יד ושם בהנהגת המדינה ובעניני הפוליטיקה... בודאי יודה רבי אליעזר שאין שוםאיסור ללמדה גם תורה שבעל פה, בכדי שתדע להיזהר ולשמור על כל חוקי התורה הקשוריםבכל הליכותיה ובעבודתה. ולא זו בלבד - אלא שהחיוב מוטל עלינו ללמדה ולהלעיטה כל מהשאפשר".
באפן דומה התבטא גם הרב אהרון לכטנשטיין בספר "האשה וחנוכה בקובעו כי "ישלהגביר את הלימוד לבנות, כמותית ואיכותית, תוך כדי הוראת כל תחומי התורה...אין לי שום התנגדות ללמד בנות גמרא... וצריך אפילו למסד את זה כחלק אינטגרלי של למידה בבית הספר, שעור ממשי... וזו נראית לי הדרך המומלצת לציבור הבנות בדורנו".
ובשטח-לימוד התורה לנשים התרחב ושינה את פניו. במוסדות החינוך הבנות ניגשות לבגרות במחשבת ישראל, בתנ"ך ובתושב"ע ואף בגרות בגמרא, שיעורים לנשים בבתי הכנסת הפכו לדבר שבשגרה וכמובן לא ניתן להתעלם בהקשר זה מהתופעה הבולטת ביותר, גולת הכותרת -המדרשות לנשים.
בליל חג השבועות יתקיימו שיעורי תורה עד אור הבוקר בכל אחת מהמדרשות הפרושות ברחבי הארץ, לסוגיהן השונים: מדרשות לבנות לפני או אחרי שירות לאומי, מדרשות לבנות המשרתות כעת בשירות לאומי, מדרשות לבנות המשלבות שירות צבאי, מדרשות במכללות ובאוניברסיטאות ומדרשות נוספות לגילים שונים ומגזרים שונים, כל מדרשה וייחודה שלה.
למי מתאים הלימוד במדרשה? האם ישנן דרישות מקדמיות ללימודים בה?
הרב יאיר בן שטרית, ראש מדרשת "אביב" בתל אביב מציב תנאי יחידי באומרו כי המדרשה מתאימה לבנות שמרגישות צימאון להעמיק את קשרן עם ריבונו של עולם.
עוד מוסיף הרב בן שטרית כי מלכתחילה, רבני המדרשה מעוניינים לאפשר לכל אחת לבחור את היקף הלימוד שבו היא חפצה – ולכן לבנות שלומדות, עובדות, או משרתות במסגרות השירות הלאומי וזמנן מוקצב, יש אפשרות ללמוד גם תוכנית חלקית - בין אם מדובר בשניים-שלושה שיעורים בשבוע או במספר ימים.
את מי שמעוניינת ויכולה להקדיש שנה שלמה ללימוד ולרכישת כלים, לבניין האישי והמידותי מפנה הרב אל התוכנית המלאה שבה משולבות גם שבתות וטיולים ומציין כי כשמוסיפים לכל זה את החיים המשותפים במעונות מתקבלת שנה שיש לה השפעה גם שנים רבות אחרי עזיבת המדרשה.
במדרשת אביב מסבירים לבנות בבואן להירשם, שפנינו אל כלל ישראל ומנסים במהלך השנה ליצור חיבורים עם אחינו שבתל אביב.
היות והלימוד במדרשה מוגבל בזמן, בדרך כלל לשנה, ממליץ הרב בן שטרית להתמקד בלימודי אמונה הנענים גם לצורכי הדור. יחד עם זאת, מציין הרב, ישנה השתדלות להפגיש את הלומדות עם מקצועות התורה: הלכה, אגדה, תנ"ך, חסידות, מוסר וכו', מתוך מגמה שהדברים הנכתבים יהיו נגישים לכל לומדת ומאפשרים לה לבנות בנין אמוני ומעשי להמשך החיים.
במבט לעתיד, מסכם הרב בן שטרית, המגמה המסתמנת היא, שהמדרשות בונות לעצמן תוכניות המשך המאפשרות לבנות לשלב בין לימודי מקצוע יחד עם קשר איכותי עם המדרשה. הרב מעריך שגם תכני הלימוד עם הזמן יהיו יותר ויותר ממוקדים לצורכי הלומדות ויתרבו מלמדות במדרשות.
במדרשת אביב העניין בא לידי ביטוי במספר תוכניות לימוד שנפתחו בשנים האחרונות לבוגרות מדרשה, חלקן לאור פניות של בנות, שבאות לתת מענה לתחום המודעות העצמית היהודית שהולך וצובר תאוצה, לעוסקות במקצועות הטיפוליים השונים המבקשות ללמוד גם את דעתה של היהדות על תחום עיסוקן, ולנשואות צעירות המבקשות הדרכה בנושא חשוב ומשמעותי זה.
אין זה סוד כי לימוד התורה, עם כל מעלותיו, מקשה על הבנות בשידוכים ומעלה את רף הדרישות שלהן. פנינו אל מספר ראשי מדרשות ושאלנו כיצד המדרשה מתמודדת עם קושי זה והאם ניתנים בה כלים לבחירת בן זוג?
הרב רונן טמיר, ראש מדרשת "בינת" בשבות רחל:
ראשית, אינני בטוח כלל שהתפתחות עולם המדרשות לבנות קשור לתופעת הרווקות המאוחרת. אם נבדוק באופן מעמיק נמצא כי אחוז הרווקות בוגרות המדרשות לא גדול יותר מאחוז הרווקות בציבור הדתי בכללותו, ולענ"ד ההיפך הוא הנכון.
לגופו של עניין - העלאת רף השאיפות של הבנות , במישור האישי ובמישור המשפחתי,היא דבר חיובי ומבורך. עם זאת, חשוב לבנות את העולם הרוחני באופן מפוכח וללא דמיונות מוגזמים שאינם מחוברים למציאות.
לשם כך חשוב ביותר להדגיש, כבר בתקופת הלימודים במדרשה , מס' עקרונות:
א. תורת אמת. יש להפגיש את הבנות עם מציאות שלימה של חיי תורה במובן הפשוט של המילה ולא להסתפק בסיסמאות תיאורטיות. מפגש חי עם הרב או הרבנית במסגרת המשפחתית –עשוי לבנות עולם פנימי מאוזן ומציאותי יותר מעשרות שיעורים.
ב. סולם עדיפויות. יש לעסוק בבניית כלים לשיקול דעת נבון ולאבחנה נכונה בין עיקר לטפל. סוד ההצלחה בחיים תלוי בעיצוב סולם ערכים בו שומרים על העקרונות הראשיים ומוותרים במידת הצורך על עקרונות משניים.
ג. עין טובה. זהו לב העניין. לימוד התורה מפגיש אותנו עם חסדו וטובו של רבש"ע. התורה מחנכת אותנו להתבוננות אופטימית על הזולת – "הווי דן את כל האדם לכף זכות". ביקורתיות יתר אינה נובעת ממקום רוחני אלא בד"כ להיפך.
בנוסף כמובן שראוי להקדיש במשך הלימודים במדרשה תשומת לב להכנה יסודית לזוגיות ולחיי משפחה, כדי לבנות דגם נכון של מושגים אלו אצל הבנות. כהמשך לכך חשוב מאוד ללוות את הבנות בתחום זה גם לאחר שנת המדרשה ולבנות מערכת מסודרת של היכרויות ושידוכים מטעם המדרשה, ובין המדרשה לישיבות בעלות סגנון דומה.
לסיכום, גם מי שסיימה מזמן את לימודיה במדרשה ובערב החג תעמול על הכנת עוגת גבינה וארוחות חג ולא על הכנת שיעור תורה, תוכל לעלעל בקלסרים מימי המדרשה ולהתענג על אותם ימים או ללכת לשיעור לנשים ולמלא את המצברים מחדש ובלבד שנזכור כי "לא המדרש עיקר אלא המעשה".
.jpg)
בטעינה...
