בימים אלה (וגם בלילות) אני מוצאת עצמי בתוקף לוח-השנה הבלתי מתפשר בעיצומם של מעשי מרכבה של שפשוף, קרצוף, ניעור וביעור של החמץ בחדרים (הו, מי יתנני חזרה במנהרת הזמן לימים בהם גרו עשרה בשני חדרים ולא שניים בעשרה חדרים). וכך תוך כדי היציאה המתמשכת מעבדות ההכנות לחירות החג עצמו, אני נתקלת לפתע באלבומי החתונה של בניי, נרם יאיר, עם נשותיהם שתחיינה שגם נרן יאיר, כמובן. במיוחד אם זה כדי להאיר לבניי היקרים את חייהם באור יקרות. אני פותחת בדחילו ומדפדפת ברחימו. רק לרגע קטנטן של נוסטלגיה מרגשת, ומיד, כך אני מבטיחה לעצמי אשוב לדרך הישר המובילה בסופה לתואר אשת-החיל האולטימטיבית. מהתמונות ניבטות פנים מאושרות, מחייכות, חיבוקים, נשיקות והרים של ציפיות ותקוות ש... לי זה לא יקרה.
אני לא אהיה חמות. בחיים לא! חמות היא מילה נרדפת למכשפה שלא ילדה אותי, אבל דורשת לקבל ממני תואר אימא. חמות היא מישהי שעשתה טובה שנפרדה מהבן יקיר לה, ויתרה עליו למעני כפיקדון, שבו המפקיד מטריד השכם והערב את פקיד הבנק בדרישה לרווחים נאים ומיידיים. חמות היא מישהי הבטוחה כבר שבוע לאחר הטקס ההוא שבו הובילה את מחמל נפשה לחופה עם אותה אחת שסבבה סביבו שבע הקפות, שהוא נראה כחוש וחיוור מדי. נו טוב! מה אפשר לצפות מילדונת שלא מבשלת כמו שהיא, לא מגהצת את חולצותיו בעמילן נוקשה, ואינה דואגת שהקפל במכנסי השבת שלו יהיה מהודק בקפידה. חמות היא מישהי שאינה מפסיקה להשוות כמה זמן הוא, הילד שלה, שאותו גידלה בחן, בחסד וברחמים מקדיש לה, לאמו האחת והיחידה, וכמה זמן הוא מקדיש לאשתו ואחר כך גם לצאצאיו. חמות היא מישהי שבאה כך פתאום, בדיוק כשאת ממהרת לצאת (ללימודים, לעבודה, להצגה, לסתם חברה) והבית, איך נאמר, לא נראה צעיר ומבטיח (למה, חמות שלך כן נראית צעירה ומבטיחה ?!). חמות היא מישהי שאף פעם, אבל אף פעם, לא מרוצה ממך. אם את לומדת, היא לא מבינה למה אישה צריכה כל הזמן ללמוד ולא לטפל בבעל ו\או בילדים. אם את עובדת, מדוע את לא לומדת לתואר שאפשר יהיה להתהדר בו כשהיא פוגשת את חברותיה בבית הכנסת. אם את חלילה לא זה ולא זה, אלא 'רק' עקרת-בית היא שוב לא מרוצה. הרי ה'חיימקה שלה' עובד כל כך קשה כדי לפרנס, וגם כשהוא מגיע הביתה הוא צריך להיות נעבעך עם הסינר במטבח או החיתוך והמוצץ בחדר הילדים.
חמות הקלאסית אף פעם לא מרוצה. תמיד תהא בפיה ביקורת (בונה, אולי, אבל רק חומת ניכור וזרות) לעולם יהא נדמה לה כי לבנה היחיד והמיוחד מגיעה מישהי אחרת. נסו להגיד לה שמחקרים מראים כי הבנים נוטים לבחור באופן תת-מודע מישהי בעלת מאפיינים דומים לאלה של אימא שלהם. וזה גם אחרי שהם הצהירו בנחרצות שאצלם הכול יהיה אחרת.
חמות היא מישהי שכולם אוהבים לשנוא, גם כשאין בסיס. גם כשהיא באמת משתדלת ואפילו מצליחה להיות כמעט כמו אימא שלך. חמות היא שק איגרוף, כותל הקיטורים ומקור כל הבדיחות והצחוקים, ואם היא גם רחמנא ליצלן פולנייה, אז היא באמת סוף הדרך. (הדרך, לאן?)
אז זהו זה יקירותיי, אני הקטנה והענייה ממעש קיבלתי ברגע אחד של שפיות זמנית החלטה מכוננת שלי זה לא יקרה. אני לא אהיה חמות. אני אהיה חמות. אני אהיה כמו אמא, מישהי שכלותיי תתגאינה לומר, כי להן הזכות להיות לא רק נשות החיל של בניי אלא גם הכלות של... ובשביל הכבוד הזה ידעתי, אני אצטרך להשקיע ולהיזהר שלא לשקוע. לא לשקוע לביצה הטובענית הזו של חמות. להיות דגם ודוגמא למשהו אחר, משהו שהוא נושא המשפט 'חמותי הנפלאה, המדהימה, הנהדרת'. העיקר- חמותי שלא מעלה את חמתי.
ערב פסח. טרם ביעור החמץ מבתינו גם מחיינו. זהו בדיוק הזמן שלי לבדוק את הפער בין הרצוי (הצהרת הכוונות שלי) לבין המצוי (דעת כלותיי המלומדות!). זהו גם הזמן לכל החמיות באשר הן, לחשוב איך יוצאים מעבדות הסטריאוטיפים שדבקו בה, באמא של החתן והבעל, לחירות התקשורת הבינאישית והבינחמות-כלה ההולמת לא רק לערבי חג ומועד אלא לכל ימות החול ושנות החיים ביחד.
אז שיהיה פסח כשר ולא פחות מכך שמח. אני עשיתי הסכם עם בורא עולם לפיו חלוקת העבודה בינינו היא כדלהלן – אני אעשה פסח כשר, הוא יעשה פסח שמח ו... כלותיי – הן תבואנה בשמחה לכשר אצלי!
.jpg)
בטעינה...
