תחת הכותרת התכליתית "השעון הביולוגי מתקתק" טענה ד"ר קטן כי ההורים והמורים חייבים להתייחס לסוגיית הרווקות המבוגרות ולנסות לפתרה. ואיך יעשו זאת? "מוטל עלינו להשריש את הרצון, הזכות והחובה להינשא כערך עליון... עוד מגיל צעיר מאוד (ביה"ס היסודי)". נוסף אליהם, גם הרופאים יכולים להירתם למשימה: "חינוך ע"י אנשי רפואה למודעות לשעון הביולוגי המתקתק".

מדבריה של ד"ר קטן עולה בבירור שלדעתה, הרווקים והרווקות המבוגרים אינם נישאים רק משום שאינם רוצים להתחתן. אני רוצה להתקומם כנגד ההנחה הזו. כל הרווקים והרווקות המבוגרים שאני מכיר מאוד רוצים להתחתן. הם רוצים - ולא מוצאים. אם נחנך אותם "מגיל צעיר מאוד" שהערך העליון בחיים הוא חתונה, ונדגיש באוזניהם עד בלי די את מוראות השעון הביולוגי - דומני שנספק יותר עבודה ליצרני הפרוזק, אך לאו דווקא למוכרי הטבעות.

הדחף לזוגיות הוא היצר הטבעי ביותר לגברים ולנשים כאחת. במסגרת דתית, שבה מימוש הזוגיות אפשרי רק במסגרת נישואין, כל אדם נורמלי רוצה להתחתן. לא צריך להלחיץ אותו לכך. ייתכן שישנו מיעוט שאינו חפץ בנישואין עד גיל מאוחר. אך למיטב ניסיוני וידיעתי, הרוב אינו כזה. אפשר שמערכת החינוך יכולה לטפח תכונות שיקלו על בוגריה למצוא את זיווגם בקלות. אינני יודע איך אפשר לעשות זאת, אך דומני שאני יודע מה לא יעזור לרוב הרווקים והרווקות: עוד לחץ.

 

חיים נבון

רב קהילת השמשוני, מודיעין