שנה חדשה מביאה אתה בין דפי לוח השנה, הנקיים עדיין כלוח חלק,  תקוות, משאלות-לב וציפיות במישורי החיים השונים. כולנו מבקשים לשמר את הטוב הקיים, לשפר ולשדרג, ובעיקר למלא את החסרים והחסכים.

בעוד שלכולנו בקשות על כלל עם ישראל וגם על עצמנו, ישנם בינותינו זוגות לא מעטים שמשאלת ליבם לפרי בטן היא זו העומדת בראש סולם תפילותיהם ומאווייהם.

לקראת השנה החדשה בחרנו להיפגש עם מי שעוסק בכל ימות השנה במלאכת הקודש של סיוע לזוגות לממש את משאת נפשם ולחבוק צאצא משלהם, ד"ר אדריאן אלנבוגן מנהל היחידה להפריה חוץ-גופית ופוריות האשה והגבר במרכז הרפואי "הלל-יפה" בחדרה. 

מטבע תפקידו פוגש ד"ר אלנבוגן את אותם זוגות שעברו כברת דרך ארוכה, מתישה, מייסרת וכאובה של נסיונות להפוך אחד ועוד אחת לשלושה (או יותר), ומעבר למיומנויותיו המקצועיות כרופא הוא נדרש גם למידה בלתי מבוטלת של רגישות, סובלנות, סבלנות, אמפטיה, אופטימיות, דבקות במטרה ויכולת התמודדות עם מצבי לחץ ומשברים. בנוסף לכל אלה מתגלה הד"ר המלומד גם כמי שפרקו נאה בנבכי ורזי ההלכה היהודית, וזאת בעקבות שיתוף הפעולה ההדוק והפורה (תרתי משמע!) בין מחלקתו לבין מכון "פועה" ולרב בורשטיין העומד בראשה.

 

ד"ר אלנבוגן מודע היטב לפרדוקס, לכאורה, שכן הגבר הוא המצווה ב"פרו ורבו", ואילו בפועל האשה היא זו המטופלת העיקרית, ולעיתים בטיפולים מורכבים, פולשניים ומביכים. בלשון ציורית וברגישות הוא משרטט באוזניי תמונות של זוגות המגיעים בחשש ואף ברתיעה ובפחד שמא יוודע ענינם ברבים. עם התקדמות התהליך והמפגש עם הצוות המקצועי הכולל פסיכולוגית קלינית ומשגיחה דתית מטעם מכון "פועה" יורד מפלס החשש בלב המטופלים, ואת מקומו ממלאים האמון והתקווה בצוות המטפל. את האמון מקנים כאן בהלל-יפה, בין השאר, ע"י שיחת היכרות ארוכה ומקיפה שמנהל ראש המחלקה בעצמו והאחות הראשית עם כל זוג.

בשלב הבא מקבלים המיועדים לטיפול הסבר מקיף ועדכני על אברי הרבייה, על הסיבות לתקלות ועל הצורך ההכרחי בשיתוף פעולה בינזוגי ותמיכה רגשית הדדית לאורך התהליך. זוגות דתיים רבים מופנים למרכז מכל רחבי הארץ גם ע"י מכון פועה בשל הקשרים של ראש המחלקה והצוות עם המכון ועם המחלקה לפוריות הגבר שבאוניברסיטת בר-אילן. כך יכולים בני הזוג להיות סמוכים ובטוחים כי כל טיפול שיעברו יהיה מעוגן בדינים ובהלכות הטהרה המחמירים ביותר. ד"ר אלנבוגן אף נמצא בקשר מתמיד עם הרבנים האישיים שעמם מתייעצים בני הזוג, קשר שתורם מאד לביסוס האמון בין הרופא למטופלים.

זוג מוגדר כלא פורה לאחר שנה של נסיונות טבעיים להתעברות, ולאחר שנבדקו גורמים בסיסיים, כגון מחזור לא סדיר הניתן כיום לטיפול פשוט באמצעים שונים, או צורך בדחיית מועד ביוץ המונע פעמים רבות טיפולי פוריות מורכבים.

"האם יש גבול למספר הניסיונות בטיפולי פוריות?" אני מתעניינת, והוא לא משיב לי חד משמעית, "ממשיכים בטיפול כל עוד ניתן להשיג ילד מביצית האישה, וזרע הבעל ראוי להמשיך במשימה". ומיד מוסיף הסתייגויות רפואיות, "זאת אחרי בדיקה של תגובת השחלה, איכות הזרע, רמת ההורמונים והרמה הרפואית הכללית של האשה". הוא מודה שאחד הרגעים הקשים בעבודתו הוא הרגע בו עליו להודיע לזוג שאין עוד אפשרויות הפריה חוץ גופית. אולם ישנן נשים שכשלו בטיפולים שכאלה, והן שבות ובאות לטיפול הורמונלי קונבנציונלי, ומעשה ניסים...מתרחש הריון.

"כאן מתאימים את הטיפול המתאים למטופלת המתאימה", הוא מכריז תוך שהוא משמש גם משווק לא רע של מחלקתו.

 אני מתעניינת גם בדרכי התגובה הרגשיות של בני זוג השומעים מפיו לראשונה מי משניהם אחראי לאי הפוריות. "כשהגבר מתגלה כאחראי יש בכך פגיעה במצ'ואיזם הגברי, ובד"כ לגברים קשה יותר לקבל את ה"אשמה", אולם כיום יש יותר תהליכי שיתוף ורגישות הדדית לעומת מה שהיה מקובל בשנים רחוקות".

כשאני נוגעת בנושא טיפולי פוריות בגילאים מתקדמים, הוא נעשה החלטי, נחרץ ונחוש יותר. כמי שמשנתו סדורה בעניין, הוא אינו שש לטפל בנשים מעל גיל 45 בהפריה חוץ גופית, ובטיפולי פוריות רגילים מעל גיל 49 בשל הסיכונים הרבים לאשה ולילודים.

באמתחתו סיפורי הצלחה מרגשים, ואפילו ילדים הקרויים על שמו כהוקרה על סיוע בהבאתם לעולם.

 

בפתחה של השנה החדשה, אנו מאחלים לד"ר אלנבוגן ולכל הזוגות המצפים, שכעת חיה עד ראש השנה הבא יהפכו כולם מזוג להורים למשפחה.