בפרשתנו כתוב: 'ותצחק שרה... אחרי בלותי היתה לי עדנה', ודורשים חז"ל שהכוונה להנקה. וכן בהמשך כתוב 'היניקה בנים שרה' - שהיו אומות העולם אומרות בנה של שפחה הוא, ועושה היא עצמה כאילו היא מניקה; ורק כשהיניקה שרה גם את בניהם - שוכנעו שבן אכן נולד לה.

גם בעידן תחליפי החלב מוסכם על הכל כי אין כמו ההנקה בריאה לאם וגם לתינוק, מהרבה מאוד בחינות. אצל היולדת ההנקה גורמת להתכווצות מהירה יותר של הרחם, לירידה בשכיחות מחלות ממאירות בשד ובשחלה, היא מסייעת לירידה במשקל של היולדת וגורמת לירידה בסיכון לאוסטיאופורוזיס. כמו כן חלק ניכר מן הנשים המיניקות הן 'מסולקות דמים', עובדה שנוסף לנוחות שבה גם מסייעת למניעת אנמיה אימהית, ומסייעת לדחייה טבעית סבירה של ההריון הבא עקב הדיכוי הזמני של הביוץ (בעיקר בהנקה מלאה). ההנקה גם מעניקה חיזוק לדימוי העצמי של האישה, וסיפוק רב בקשר האימהי עם התינוק. היתרונות ליילוד ידועים - הגנה מפני זיהומים שונים, מפני מחלות מעיים, אלרגיות ואסטמה, שיפור מערכת החיסון של הגוף, מניעת השמנת יתר וכמה מחלות ארוכות טווח, פחות מקרים של מוות בעריסה, וייתכן שאף שיפור באינטליגנציה (יש אומרים עד לתוספת ממוצעת של 10 נקודות IQ!). ההנקה כה חשובה, עד שיש פוסקים שאף נוטים לומר שאין להיכנס לספק פגיעה בהנקה גם 'במחיר' שתיית המינקת ביום הכיפורים (לשיעורין), כי אף תחליף חלב אין בו את כל המעלות של חלב האם, ואולי התינוק יסתכן בהיעדר חלב אם.

אך מעל הכול, הקשר הפיסי שנוצר עם התינוק, המגע הקרוב, הריח, הקול - כל אלו יוצרים קשר מאוד מיוחד ותחושת בטחון עמוקה לתינוק הנולד. כפי שאומרים חז"ל (ע"פ אליהו זוטא יג, ה): מה חלב זה מגדל את התינוק, נותן לו קורת רוח ומשמח את לבו ומשיב את נפשו ומאיר את עיניו - כך התורה מגדלת את לומדיה, ונותנת קורת רוח למי שעמל בה וכו'.