הירקות הנאכלים עתה קדושים בקדושת שביעית (גם הסומך על התר המכירה ראוי שישתדל לשמור את הירקות בקדושה). בין ההלכות התלויות בקדושה זו היא המצווה "והייתה שבת הארץ לכם לאכלה". לדעת הרמב"ן, זו מצות עשה.

האם אישה חייבת בה? לכאורה, זו מצווה שהזמן גרמא שאישה פטורה הימנה?

ולא היא. אישה חייבת במצווה זו, כי הפרי הקדוש נשאר בקדושתו לעולם, גם אחרי שנת השמיטה. אומנם תחילת המצווה תלויה בזמן, אולם המשכה אינו תלוי בזמן ומשום כך גם אישה חייבת בה.

הרמב"ם אינו מונה מצווה זו במניין המצוות, ולדעתו אין מצווה חיובית לאכול פרות שביעית. החזון איש מפרש גם את דעת הרמב"ן, שאין כוונתו למצווה חיובית לאכול פרות שביעית, אלא להימנעות מחילולם, לא להפסידם ולא למוכרם וכדו'. לפי הגדרה זו, אין מצווה זו דומה למצוות אחרות שהזמן גרמן, כגון שופר ולולב, שהן מצוות חיוביות. מצווה שתוכנה הימנעות בלבד אינה נכללת בקטגוריה של מצוות עשה שהזמן גרמא, ולכן אישה חייבת בה.

לכל הדעות יש להתייחס לפירות שביעית בשונה מפרות רגילים. אכילתם אינה רק צורך למילוי הכרס בלבד. יש להתייחס אליהם כאל ערך. כגון, אוכלים אותם כדי למנוע את הפסדם או את אכילתם ע"י נוכרים ובעלי חיים. בפרט מי שאוכל פרות של אוצר בי"ד חייב להיות מודע לכך שהוא אינו משלם על הפרי עצמו אלא רק עבור ההוצאות. כלומר, מטרתו באכילת פירות שביעית אינה כאכילת פרות בכל השנים, אלא השתתפות במצווה של השבתת הקרקע והחזקת החקלאי. 

המסקנה המתבקשת מכך היא, שאיננו מחפשים השנה את הפרי הטוב ביותר או הזול ביותר. איננו מתלוננים על מחסור בכמות ועל איכות ירודה, אלא אנו צורכים פרי על מנת לקיים באמצעותו מצוות הנוגעות לאדם ולאדמה.