לכאורה זו מעין מצוה שהזמן גרמא ויש לפטור נשים ממנה.

מאידך, עיצומו של יום זה הוא לא רק הצום אלא גם  האווירה ותחושת האבל על החורבן. הנשים היו בכלל הגזרות הצרות והיסורים שעברו על עם ישראל מימות החורבן ובמשך כל שנות הגלות הארוכות והקשות. הקינות מעוררות את הציפיה לבנין המקדש ולגאולה שלמה. נשים חייבות בכך . האם ניתן לעשות זאת ללא הקינות?

ואכן פסוק מפורש הוא בירמיהו ט אותו אנו קוראים בהפטרת ת"ב קראו למקוננות ותבואנה. דווקא הנשים הן המקוננות ולא הגברים

ובמס' סופרים נאמר במפורש ( פי"ח ה""ד) שנשים חייבות לשמוע את מגילת איכה

אין פטור אפוא בהלכה לנשים  מאמירת קינות. ולפחות לא מקריאה במגילת איכה. עם זאת אמהות המטופלות בילדים נמנעו מלהשתתף באמירת הקינות הציבורית בהיכנ"ס. שהרי לא יתכן שהן תבאנה אתן ילדים קטנים לקינות אלו. אולם בעקרון  גם נשם אלו חייבות, אם יש להן זמן כל שהוא, לשבת על שרפרף נמוך ולומר כמה קינות.

אין נוסח קבוע לקינות. ניתן לבחור כל קינה המביעה את רחשי הלב ומעוררת את האבל על החורבן. עדיפות ראשונה יש כאמור למגילת איכה. יש פרקי קינה בירמיהו. ולכל עדה ועדה יש ספר קינות (אצל חלק מיוצאי תימן יש קינות על הטרגדיה של יהדות מפוארת זו שעברה משבר רוחני עמוק מן הראוי שגם עדות אחרות ילכו בעקבותיה. לנשים מקוננות בעלות כשרון פיוטי יש בקעה גדולה להתגדר בה). גם בעקבות חורבן גוש קטיף שהיה בימים אלו נתחברו קינות. ומעל לכל ראוי לומר גם קינה על  

על השואה האיומה (יש מבחר קינות מרגשות   על השואה).