הבננה בשמיטה

הבננה נראית לכאורה כעץ, אך באמת אינה אלא ירק. לכן מברכים עליה 'בורא פרי האדמה', ואין בה איסור עורלה.

מה דינה לעניין שמיטה?

כידוע, על כל הירקות של שנת השמיטה חל איסור ספיחין. הבננה היא ירק. האם גם עליה יחול איסור ספיחין?

התשובה שלילית. אומנם הבננה היא ירק, אולם לא שותלים אותה כל שנה, אלא רק אחת לכמה שנים.

מאותו שורש יוצא כל שנה חוטר אחר עליו גדל אשכול הבננה. איסור ספיחין לא חל במקרה זה,

כי אין צורך לשתול את הבננה בשמיטה דווקא. בכך היא שונה מכל ירק אחר שחייבים לשותלו כל שנה.

ורק ירק שנשתל בשנת השמיטה אסור באכילה משום ספיחין.

לעומת זאת קדושת שביעית חלה על בננה שנלקטה בשנת השמיטה, למרות שהיא גדלה בשישית. לעניין זה דינה כירק ולא כפרי.

בירק הולכים אחרי הלקיטה, וכל ירק שנלקט בשמיטה קדוש בקדושת שביעית, גם אם רובו גדל בשישית.

כאמור, הבננה היא בעצם ירק ולכן הלקיטה קובעת. לעניין ספיחין הקלו בה משום שאינה נשתלת כל שנה.

ראוי לחנך גם ילדים קטנים, אם הם כבר בני הבנה, שבשנת השמיטה לפחות יש לאכול את הבננה עד תומה,

כדי להימנע מהשלכת השארית לאשפה. בשנת שמיטה לא משליכים פרי קדוש הראוי לאכילה לאשפה.

אם ילד לא גמר את הבננה, יש לחתוך את החלק הנגוס ולהמשיך לאוכלה כדי להימנע מלהפסידה.

קליפת הבננה אינה ראויה לאכילה, לא לאדם ולא לבהמה, לכן אין בה קדושה ומותר להשליכה לאשפה.