שאלה: אני בת עשרים ועדיין רווקה. מעולם לא יצאתי לפגישה. הסיבה לכך היא שאני מאוד ביישנית ולכן כל פעם שמציעים לי בחור אני ישר דוחה את ההצעה. איך אני יכולה להתגבר על הביישנות שלי על מנת שאוכל למצוא את הזיווג שלי?

ביישנות, הינה מאפיין הטבוע באדם כבר מראשית יום בריאתו. הראיה לכך היא שעוד בימי גן עדן כשגילו אדם וחוה כי עירומים הם, אומר הכתוב "ויתבוששו". מכאן שמי שנפקחו עיניו, והוא בר דעת אמור להתבייש בנסיבות מסוימות. לפיכך, חשוב שתדעי כי ביסוד הביישנות יש הרבה מן החיוב. רגש הבושה שקיים באדם מוכיח כי הוא רגיש ומתחשב בחוקי החברה ובערכיה. כמו בתכונות ובערכים רבים בחיינו השאלה החשובה באמת היא המינון, העיתוי ובעיקר ההשלכות.

בכל מקרה שאדם מרגיש שביישנותו מעכבת או מונעת ממנו להתנהג כפי שהיה רוצה יש צורך בהתמודדות עם המצב במטרה להביא לשינוי.

דומה שגם מי שאינו חסיד מובהק של פרויד, יסכים לקביעתו כי לשנות חיינו הראשונות על חוויותיהן (הטובות יותר וגם אלה שפחות) כפי שעוצבו ע"י הורינו ודמויות משמעותיות אחרות בחיינו, השפעה רבה, אולי מכרעת, על התנהלותנו בהמשך. וכך יתכן שלחלק מאתנו ישנה היסטוריית חיים בה מסיבה זו או אחרת חל שיבוש בתהליך ההתפתחות התקין והתוצאה, בין השאר, יכולה להתבטא במה שמכונה באופן כוללני-ביישנות. המאפיינים והביטויים החיצוניים של תכונה זו הינם בד"כ הימנעות מהבעת דעה, עמדה או כל דבר שאדם מבקש לומר בין אם בפורום משפחתי חם ואוהד ובין אם בקרב זרים. במצבים חמורים ישנה אפילו הימנעות מיציאה למקומות מרובי אנשים או דחיית פגישות עם בני זוג מיועדים לצורך הקמת בית כמו במקרה שלך.

הביישנות היא במקרים רבים רק קצה קרחון המעיד על בטחון עצמי ירוד, דימוי עצמי נמוך והערכה עצמית לא נכונה. אנשים ביישנים הם עפ"י רוב מופנמים יותר מאחרים, תלותיים ובעלי מוטיבציה נמוכה לפעילויות שיש בהן צורך בהופעה מול אחרים בנחישות, בנחרצות ובעמידה על זכויותיהם. אנשים כאלה חוששים מאוד מתגובות האחרים, במיוחד מדחייה. לעתים הביישנות היא תירוץ לאי עשייה, וכך קורה שבשל מאפיין זה אנשים רבים אינם מממשים את הפוטנציאל הגלום בהם, ולכן שרויים בדכדוך ובחוסר שביעות רצון מעצמם ומהסביבה. וחבל!

 

ייתכן ובעבר (בעיקר בתקופת הילדות) חווית מצבים בהם אמרת או פעלת באופן שגרר ביקורת רבה מצד מי מהורייך או מסביבתך הקרובה. ייתכן שאף צחקו וגיחכו, או העירו לך כי "סייג לחכמה שתיקה", או פירשו בטעות מושגי צניעות ו"כבודה בת מלך פנימה" כהימנעות מלהשמיע דברים, להתבלט או להתבטא בחופשיות. מי שחשוף בעיקר בשנותיו הראשונות לחוויות של ביקורתיות רבה במקום חיזוקים, מחמאות, עידוד, חיבוק ותמיכה עלול בבגרותו להפנים יחס חשדני ואפילו עוין כלפי הסביבה, כשאחד הביטויים ליחס כזה הוא הימנעות וחרדה מפני תגובת האחרים. כך מגיעים רבים למצב בו הם רואים בשיחה עם אנשים לא מוכרים, בריאיון עבודה, בהופעה בפני קהל ועוד, איום משתק המונע התמודדות יעילה.

כדאי שתדעי כי מספר גדול מאוד של אנשים סובלים מחרדה חברתית (13%!). תופעת החרדה החברתית והביישנות בולטת יותר בארץ על רקע ה"דוגריות" הצברית, הפתיחות הישראלית, הסחבקיות שרבים מתהדרים בה. בחברה כזאת מרגישים אנשים רבים שאינם כאלה, לחץ גדול יותר ותחושה של חוסר אונים. ראוי שתדעי כי באופן פרדוקסלי ההימנעות שלך ממפגשים אומנם מורידה את רמת החרדה מפני מבט בעיני הזולת ושיחה עמו, אך היא אינה יעילה ואינה מקדמת את מטרותייך. ובטווח הארוך גם מוסיפה לביישנות חשש מפני מה יהיה בעתיד ואיך אצא ממעגל ממולכד זה.

מומלץ, אפוא, לבדוק תחילה באופן עצמאי או בעזרת ייעוץ וטיפול קצר מועד את היסטוריית חייך תוך התמקדות בעיקר בשנים הראשונות כדי לתהות אחרי שורשי הקושי וסיבותיו. בהמשך מומלצת מאוד עבודה בשיטת הדמיון המודרך- שיטה המדמה מצבי חיים שונים על השלכותיהם האפשריות (וכל זאת בדמיון) ועל ידי כך מאפשרת נטרול של הגורמים המאיימים בהדרגה תוך התקדמות לעבר היעד הרצוי.

בתהליך העבודה שלך עם עצמך (או באמצעות סיוע חיצוני) חשוב לאתר נקודות חוזק ועוגנים בעלי עצמה באישיותך ובהתנהלותך כדי להשתמש בהם בדרך לחיזוק הנקודה ה"חלשה". ייתכן ויהיה גם צורך בשיחה עם בני משפחתך ואנשים קרובים ע"מ שיסייעו ע"י חיזוקים חיוביים, הבעת תמיכה, הערכה ועידוד בקילוף איטי של קליפת הביישנות החוצצת בינך ובין אתגרי חייך.

לסיום, שימי לב כי במילה ביישנות נמצאת המילה "יש" וגם את המילה "שינוי". אל נא תסתפקי ב"יש", אלא האמיני כי יש אפשרות וסיכוי ל"שינוי".