בעשור האחרון עולות מדי פעם הצעות מעשיות /הלכתיות להפקעת קידושין במקרים שבהם הבעל חויב לתת גט לאשתו והוא מסרב. ההלכה מאפשרת להלקות בעל סרבן "עד שיאמר רוצה אני". פתרון זה איננו מעשי בימינו .

מהי הפקעת קידושין ?

 אחד מהמאפיינים המערכת ההלכתית היא העובדה שבדרך כלל האדם שולט במעמד ההלכתי בהרבה תחומים בחיים. הדבר נכון גם בנוגע למושג "קדושה" .  כמעט כל מושגי הקדושה, שאנו נוטים לזהות עם  "כוח עליון" , נוצרים בעצם על ידיהאדם.   בני אדם מקדשים חגים בדיוק כפי שהם מחילים קדושה על קרבן באמצעותמעשה הפרשה, והופכים אותו ל"חולין" באמצעות מעשה פדיון.   שליטה זו מצויהבתחומים נוספים של ההלכה.   בתחום היחסים הבין-אישיים, יש לאדם  הסמכות הבלעדית (כמעט) ליצור נישואין ולהחיל אותם באמצעות הכלים ההלכתיים העומדים לרשותו.   היכולתליצור את הנישואין נתונה אך ורק בידי האיש והאישה, והאיש הוא זה שבידיו לפרק אתהנישואין. אין להלכה, במישור העקרוני, כל שליטה במוסד הנישואין.  מסדר הקידושין לא יוצר את הקידושין, ותפקידו הוא בעיקר לוודא   שהתהליך יתבצע כנדרש.   הדבר נכון גם לגבי מסדר הגטין.   שלאכמו בדתות אחרות, בהן מוסד כלשהו יוצר את הקידושין, היהדות וההלכה מעבירות אתהשליטה בנישואין לצדדים הנוגעים בדבר.ברם, לכל המקרים שהובאו לעיל יש יוצא מן הכלל אחד : הגמרא דנה בשני מקומות על גט, שביסודו של דבר פסול לפי דין תורה.   במקרה אחד (כתובות ב:), התנאי שבו הגט תלוי קוים באמצעות אונס - שלא מתוךרצון - דבר שאינו מספיק לדרישה ההלכתית בנוגע למילוי תנאי; במקרה כזה - שהתנאי לאהתבצע מרצון - הגט נפסל.   במקרה השני הבעל מינה שליח למסירת הגט, וחזר בו לפני שהגט הגיע ליעדו. תיאורטית, ברגעשהשליחות בטלה, הגט נפסל. בשני המקרים הללו, למרות שהגט פסול מן התורה, התערבו חכמים והכשירו את הגט כדי למנוע בלבול ושימוש בגט שלא כהלכה (האישה מקבלת אתהגט ללא ידיעה שהבעל ביטל את השליחות  והפקיעו את הנישואין.   הפקעה זו מתבצעת באמצעות דין "אפקעינהו רבנן לקידושין   מיניה" - כלומר, במקום להכשיר את הגט ולגרום לגירושין, חכמים עקרו את הנישואין מעיקרם.    האופציה להפקיע קידושין חורגת למעשה מקו הפעולה ההלכתי הרגיל. האפשרות להפקיע את הקידושין מצטרפת לעוד כלל מובהק של חז"ל, כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש (הקידושין הם פועל יוצא של התנהגות שאיננה חורגת מתחום הנורמה החברתית שחז"ל מייצגים).

 

 

 

על סמך התיאוריה שהוצגה לעיל, ההצעה המעניינת ביותר שהוצגה בשנים האחרונות כדי לפתור את בעיית מסורבות הגט והעגונות היא באמצעות תקנת קהל. במקום להסתבך ולדרוש מבית הדין שיפקיע את הקידושין – יכול הקהל לתקן תקנה – אשר לפיה כאשר בעל יחויב בגט ותעבור שנה שלמה והוא יעמוד בסירובו – כי אז יופקר כסף הקידושין , הקידושין יהפכו לא תקפים, והאישה תותר לעולם ללא גט. ומיהו אותו קהל ? כיום, הכנסת הנבחרת היא למעשה שלוחו של הקהל. על כן, הגישה ח"כ אורית נוקד הצעת חוק בעניין זה. אודה כי האפשרות לדלג על משוכת הגט בצורה כל כך קלה מפחידה בפשטותה. עם זאת, קשה לסתור או לזלזל בעצם ההצעה.

בכרך האחרון של "תחומין" , קובץ הלכתי שנתי תשס"ז (כ"ז) מתקומם  הרה"ג אוריאל לביא , בין היתר , בניסיון להפקיע /להפקיר כסף הקידושין בדורנו. הוא קורא למי שהעזו לחשוב על הפתרון הזה "חוצפה כלפי הדורות הקודמים " ועוד מוסיף הרה"ג לביא מעבר לציטוטים שהובאו כבר במקומות אחרים את הדברים הבאים :

 

 

אני מבינה את הדאגה הכנה של גדולי הדור , דיינים ותלמידי חכמים, שלא להיתפס לקלות ראש בעניין הפקעת קידושין, אף שלא מצאתי חידוש מרעיש במאמר זה, שלא הוסיף הרבה מעבר למאמר דומה שהתפרסם לפני כשנה על ידי כב' הרב מלכא. יש באמת שורה ארוכה של פוסקים שניתן לסמוך עליהם כדי  להתנגד לכלי שלמעשה לא נעשה בו שימוש מעשי לאורך הדורות.

 

אבל, אני שואלת בקול דואב האם באמת הרטוריקה שנקט כב' הרב נוגעת לימינו אנו ? האם המצב בדורנו הוא שכל אישה שגיטה לא מונח בידיה אכן  יושבת בצדקותה ובעגינותה ואומרת מזמורי תהילים? האם באותם רחובות ובתי דין אנחנו מסתובבים ? אתמהה. כואב שבעתיים כאשר את הדברים הללו אומר  דיין מוערך מן השורה הראשונה שיושב אמנם בצפת וטבריה אך מצודתו פרושה על פני הארץ כולה (וייתכן שאף על פני כל העולם כולו). כיצד זה בחר כבודו  להתעלם מן המציאות המרה ?  המציאות היא שרוב הנשים שממתינות לגט לא יושבות "עטופות כאבל וחבושות בבית האסורין" עד שהגט המיוחל יגיע . האם לא צריך להתייחס למשתנים  הללו? האם אפשר להתייחס לכל הדורות באותו אופן? האם אין רגע שבו גדולי ישראל מתלכדים סביב המציאות ומבינים שכך אי אפשר להמשיך ? האם אין לקחת בחשבון את העובדה שבמצב הנוכחי כל יום שעובר על זוגות בפירוד הכוונה היא שהם עוברים על איסורי א"א , כרת, ושאר עבירות מדאורייתא ? האם אכן ניסיון לפתור את אלה הוא חוצפה ? או שמא זוהי ראייה בהירה של המציאות ? לא מדובר כאן במקרה אחד או שניים. מדובר בתופעות, כמו כאשר פסקו המלווים שהביאה לתיקון הפרוזבול, וכמו השינויים במעמד הנישואין שהביאו לתקנות רבנו גרשום.

 

על מסקנתו של כב' הרב לביא בסוף המאמר, שהפתרון למסורבות גט יבוא באם תורחבנה סמכויות בתי הדין לאכוף תקנות דרבנו גרשום וכדומה, ולא על ידי תקנות קהל "מסוכנות" ,אומר כי במטותא, אני מתפללת שבתי הדין יעשו שימוש בסמכויות שיש ברשותם, והם אינם מנצלים אפילו את מקצתן. נדמה לי שקולו של דיין במעמדו של הרב אוריאל לביא היה נשמע אם היה מוכיח את חבריו, ואם אין גדולי תורה שקמים נגד רפיון המעש בבתי הדין השונים, כי אז ייתכן שהאיום של הפריץ (חוק הכנסת במקרה הזה) יועיל הרבה יותר.

לקריאת המאמר מתחומין