בעלון "ארגמן" לשבת פרשת נח, כתבת מאמר תגובה למאמר שכתבתי בקובץ "תחומין" כרך כ"ז, בנושא הפקעת קידושין לסרבני גט.

מתוך הדברים שכתבת משתמע שהויכוח בנושא זה אינו בשאלה ההלכתית, ואינו מתמקד בשאלה האם בהלכה קיים פתרון של בית דין שיפקיע קידושין. ושכביכול הויכוח נותר רק בשאלת הטוויית המדיניות הנכונה בהפעלת אמצעי זה של הפקעת קידושין. ולא היא. הכל מתחיל מבירור ההלכה לגופה. במאמר שכתבתי טענתי טענה יסודית והוכחתי אותה, שעפ"י  ההלכה, גם לאחר שדייני בית הדין יתכנסו ויחליטו להפקיע את הקידושין, האשה תשאר במעמדה כאשה נשואה. כיון שכן, גם אם נקבל את הגישה שהצגת, בכל הקשור ליחס הנכון למסורבות גט, המסקנה אינה תמיכה ברעיון ריק מתוכן, שאין בו כל פיתרון. מאחר שאין יסוד בהלכה להצעה להפקיע קידושין של סרבני גט, וכפי העולה ממסורת הפסיקה בעם ישראל לדורותיו. גם במאמר שלך לא טענת אחרת. אם כן מה הטעם להרחיב בשאלת המדיניות הנכונה ביישום אמצעי חסר תועלת. השקעת אנרגיה ומאמץ במשבצת שאינה מתאימה, היא בדרך כלל על חשבון השקעה כזו במקומות הנכונים. במענה לרושם שנוצר מקריאת המאמר ברצוני לציין שהדיינים שאני מכיר, רגישים וקשובים למצוקה הנגרמת מסרבנות גט, ומודעים היטב להשלכות הנובעות מפירוד ממושך הנכפה על אחד מבני הזוג. ואנו עושים ככל הניתן על פי ההלכה, למצוא פתרון ללא עיכובים.