פולשים לחיינו !
השבוע התקיים דיון מקיף בועדת חוקה חוק ומשפט. מדובר בתיקון לחוק הפלילי העוסק במתן היתר להקים עבור מוסדות אכיפת החוק מאגר ממוחשב מכרזי. אפשר יהיה למצוא בו את כל נתוני הטלפוניה של כל החברות, כולל מספרי הברזל, כמו גם את האפשרות לאתר בעל מספר בזמן אמת על פי מיקומו .השימוש במאגר יותר במקרים מסוימים גם לקצינים , עם ובלי צו שיפוטי, על פי מספר תבחינים – פגיעה בביטחון, מניעת עבירות מסוג פשע , ועוד.
הסרט הגרמני "חיים של אחרים" שזכה בפרס הסרט הזר הטוב ביותר לשנת 2006, הטביע בי חותם עמוק. באופן רגיש ואותנטי, מועלות בו הדילמות של קצין ב"שטאזי" בגרמניה המזרחית בשנות השמונים של המאה שעברה, מעט לפני נפילת החומה, משנחשף לנבכי חייהם של בני זוג, סופר ושחקנית. המעקב מתאפשר בשל היעילות המדהימה של שרשרת המידע שהזינה את ה"מפלגה". הסרט, שעשוי באיפוק ובקפידה, מילא אותי אימה. העובדה כי הוא מתרחש במציאות קומוניסטית, אינה מפחיתה את הרלוונטיות שלו. קל מאוד, חשבתי לעצמי, לפלוש לפרטיותו של אזרח בכל סוג של שלטון, בגלל סיבות לגיטימיות ככל שתהיינה. ברגע שהידע קיים אצל הריבון, ברור ומובן שייעשה בו שימוש פולשני, ובמרבית המקרים, אף בדמוקרטיות שבמדינות המטרה תקדש את האמצעים. החטא הקדמון הוא, אם כן, צבירת הידע הזה.
שתי סכנות טמונות בתיקון המוצע : ראשית, ריכוז של נתונים ממוחשבים במאגר אחד. מנוע כזה לעולם חשוף לפריצה. לא חסרים גופים מושחתים ובעלי אמצעים שיזמינו פריצות מעין אלה. אין הוראת חוק שתוכל למנוע את הנזק שייגרם לאחר שנתונים ידלפו לידיים הלא נכונות. לפיכך, טוב יעשה המחוקק אם ישאיר את המידע מבוזר כפי שהוא כיום – כל מאגר אצל ספק השירות שלו. שנית, הפרשנות של מצבי החירום תהפוך את עורה לפי עניינו של המבקש. כמעט כל בקשה לציתות או איכון אפשר לנמק בנימוקים של חשש לפגיעה בחיי אדם או דחיפות כלשהי.
אין לאפשר מתן היתר ציתות או איתור באמצעות איכון בלי צו של שופט. במדינת ישראל ניתנים היתרים גורפים להאזנות סתר על ידי נשיאי בתי משפט מחוזיים. רק שבע מתוך 1,262 בקשות שהוגשו בשנה שעברה, לא אושרו! מה יהיה ברגע שההיתר יהיה תלוי בקצין?
לא ברור מדוע לא ימונו מספר שופטים, גם בשבתות וחגים, אשר יהיו מופקדים על מתן היתרים נקודתיים על פי הצורך לאתר חשודים בכל האמצעים הנדרשים. את השיטה של פנייה לשופט ניתן לשכלל. די במכשיר וידאו מקוון או אפילו מכשיר סלולארי מהדור השלישי כדי לאשר בקשות בשעות לא סבירות. כוח דרקוני מעין זה שמציע החוק, אסור שיינתן בידי מאן דהוא.
אם הצעת החוק הזו תתקבל, חלילה, נוצב בראש הארצות הפולשות לפרטיות אזרחיהן. זאת, כאשר פעולות פשוטות בהרבה לא ננקטו. אפשר היה להתחיל מפעולות יעילות ולא מאיימות כמו הקמת מאגר ארצי של טביעות האצבע של כל האזרחים . כיום הוא קיים רק למי שהתחייל או עבר עבירה פלילית משמעותית . מדובר בפיגור עמוק לעומת כל הארצות המתוקנות !
גופי אכיפת החוק בארץ נמצאים בתחתיתו של סולם היעילות בכל הקשור בניתוח נתונים ובמיקוד המאמץ לצורך סיכול ופענוח של פשעים. לצערנו, הביטחון של הרחוב הישראלי לא תלוי במאגר מידע מן הסוג שהצעת החוק הפולשנית הזו מנסה לאפשר.