בית הכנסת מהווה מעין בועה בתוך הזמן . כשיהודים עוצמים את עיניהם בכל רחבי העולם, הם רואים פחות או יותר את אותה תמונה – יהודים עטורי טליתות, בימה, ארון קודש, נעימות שורשיות. אולי ראוי שבית הכנסת באמת ייוותר מנותק מן החולין ומן הקדמה .  מין מקום קמאי  שאליו אנו נמלטים מהמולת החיים, מן המפגש המחוכך עם המציאות . מקום שבו איש ואישה מתייחדים  עם בוראם, ושבו הם יכולים לדמיין את אבות אבותיהם במשך עשרות מאות לפנים.   

 

ייתכן שתפילה  היא הפעולה הראויה ביותר להפרדה מוחלטת בין המינים. נדמה לי שהטיעון המנצח בנושא זה הוא כי מוטב לנו להתאחד במשפחתיות בכל פורום אחר – ולא דווקא בזמן שאנו אמורים להתפנות לשיחה אישית עם בורא עולם . לעתים אפילו עמידה בצוותא – אם ובתה – יכולות להוות רועץ בתחושת החיבור של תפילה שאנו מייחלים לה . לא אחת, אני מוצאת עצמי מתרחקת בשעת התפילה מכל מכריי. זה בוודאי לא זמן שבו צריך להיווצר איזשהו קשר בין עזרת הגברים והנשים.  

בשנים האחרונות מתחילות נשים להשמיע את קולן בנוגע לתפקידן בקהילה הדתית , ובאופן טבעי גם באשר לתפקידים שהן יכולות להיות שותפות להם בבית הכנסת. אני מבקשת ליצור הפרדה ברורה עד כמה שניתן בין מסורות שהתקבלו בגלל הנטייה הגברית "לנהל את העניינים" לבין פרצות שעלולות להתעורר בגדרי צניעות ולדרדר אותנו ב 'מדרון חלקלק' שיפגע בעבודת ה' שלנו או ברוח ישראל סבא , ח"ו.

 

בלי לחשוד במניעיהן של נשים שמעוניינות לקחת חלק פעיל בעלייה לתורה או בהנחת תפילין ועוד מצוות שהזמן גרמן, אני סבורה שהן מחטיאות את הבשורה שבשכלול מעמד האישה היהודית . בקצרה אעיר כי הלוז של הנשיות בעולם מועצם  דווקא בהיותו חף מפורמאליות, קרוב יותר למצב שאנו מייחלים לו לעתיד לבוא – שבו יתבטל החיוב של כל המצוות כולן .  ספק אם העמסה מכוונת של מצוות מעשיות על נשים תקרב גאולה כלשהי.

 

ברם , יחד עם זאת , אני מצפה מפוסקים וגדולי הדור שיתנו דעתם על הנפח שהם מוכנים להעניק לנשים כחלק מקהילת בית הכנסת . שיעשו הכול כדי שתורגש רמת התחשבות שווה לגבי הנשים שבאות להתפלל, ושחוויית התפילה שלהן לא תיפגע.

 

 הכוונה היא , למשל , למבנה אולם התפילה . נשים נוטלות חלק פעיל בכל תחומי החיים . כפי שאין שום אירוע עסקי, אקדמי או חברתי שבו תאלץ אישה להיות ישובה גם מאחור, וגם מאחורי הפרגוד, בבית הכנסת יש לנשים תחושה של מידור מיותר . זה גורע מן החוויה הרוחנית, וגם משפיל לא מעט. לא זו בלבד שגברים מנהלים את כל הנושאים הכרוכים בתפילה, אלא שיש שם היררכיה מאוד ברורה באשר לכיבודים, למקום של כל איש לפי מעלתו וכו'. כיצד ייתכן שנשים מצויות בפאתי הזירה? כיום יש פתרונות מגוונים שיכולים ליצור הפרדה לאורך אולם התפילה, בלי להפחית מרמת הצניעות .

 

ניתן לצפות גם שנשים תהיינה שותפות בהכרעות לגבי סדר היום שבית הכנסת נוהג בו . שהגבאי יבטיח שהדלת של עזרת הנשים לא תיוותר נעולה, שהמזגנים או המאווררים אכן יפעלו, שהמקום יהיה נקי כפי שאולם התפילה המרכזי ואף יותר ממנו – סתם כי אנחנו יותר מקפידות, שכל האורות ידלקו בה . זאת ועוד, כדי להיות שליח ציבור ממש לא מספיק ללבוש זוג מכנסיים . זייפנים לא אמורים להימנות בין העוברים לפני התיבה ! זה ו גורם לא פחות חשוב  תחת הכותרת של "כבוד הציבור".

 

כל ההצעות הן נושא פתוח לדיון אבל תהליך החשיבה המשותף חשוב לא פחות מן התוצאות שהוא יביא אליהן. אני רואה הדרת נשים מתחושת השייכות לקהילה ולבית הכנסת שרידים של הגמוניה גברית שאין בינה לבין הלכה או דרך ישראל דבר. לא ייתכן שהנושא יעלה לסדר היום רק  בדרך השלילה , כדי להורות לנשים מה לא לעשות. מוטב יהיה שדעת תורה תישמע ביוזמת הפוסקים שיוכיחו כי הם מחשיבים את מקומה של האישה בבית הכנסת בדיוק כפי שחז"ל התירו לנשים חשובות לשבת בהסבה בליל הסדר. יוזמות כאלה של רבנים תסרנה את טעמו של חשד מוצדק כי בכל הוראה בעלת גוון הלכתי הנוגעת לרווחת מעמדן של נשים מסתתר רצון להשאיר את השליטה בידי גברים .